כשלפתע הזמן עוצר מלכת,
ואתה עוצר מלבעור בעצמך,
ועוצר מלגעור בעצמך,
מתערסל,
וההכרה נוגעת בתת-ההכרה,
ואין זו נגעלת מזו,
אלא גואלת,
וסולחת לעצמה,
על מה שנעשה,
ומה שלא נעשה,
ועל מה שנאמר בפומפיי,
וגם שלא בפומבי,
על שנהגת בגסות עם עצמך,
ובשוטים הצלפתך בגבך,
ומחשבות ארסיות דלפו מלשונך על גבך,
שראשך מסובב על אפך וחמתך יהיה פה שמח,
ואנו במגדנות נאכיל את העם,
ובכסיות של משי נלטף,
ובפרוות ארנב (סינטטי) את מסעדם נרפד,
כי תמו הימים הקשים,
ועננה חלפה מעל,
וימים עוד נכונו בנו,
והארץ פוריה מלאה כל טוב,
פשוט מלאה,
אין סליחה, כי לא צריך,
והמים זורמים בשפע,
ואין מזהם,
ושבנו אל המיטות,
ונחנו וישנו בן. |