כשעה אחרי..

היא התבוננה, שואלת, בקערת סלט הפירות שלפניה.
חייכתי בשקט.
היא, שהבינה מה עליה לעשות, נטלה בידה את המזלג שהיה מונח על
ידה. נתנה בי שוב, מבט אחרון. מתחנן. אך המשכתי לחייך, וסימנתי
לה "כן" עם הראש.
היא הפנתה את מבטה אל קערת הסלט.
הפירות, החתוכים, צבעוניים ורטובים, נצנצו באור העמום, הצהבהב
כתמתם שמעל השולחן.
היא בחנה אותם באיטיות. מנסה להרוויח זמן. "לא נורא", חשבתי.
"זה רק מהנה יותר לראותה כך".
אישוניה החומים נוצצים גם הם, היא בוחנת אותם בהשתקפם בקערה
המבריקה.
תחילה, כאשר הנחתי בפניה את הקערה, היא הסתכלה בי, לא מבינה.
אחרי רגעים אחדים, ומספר חיוכים שקטים. היא הבינה.
נזכרה באירועי השעה האחרונה. פניה הביעו חלחלה מסוימת. אך אין
בעיניה התנגדות.

כשעה לפני..

התפשטי.
אמרו עיני אשר הביטו בה בביטחון.
היא, שהכירה מבט זה, נעמדה מולי והחלה פורמת את כפתורי חולצתה.
תמיד אהבתי את החולצה הזאת. אם לומר את האמת, היא לפעמים נראית
מושכת יותר עם החולצה הזאת, מאשר בלעדיה. בעת שהתמהמהתי
במחשבות על איכות הבד הדקיק, של החולצה החצי שקופה, היא כבר
עמדה מולי במערומיה. גופה, החלק והמוכן, כולו בשבילי. זקופה
וכנועה. כך אהבתי אותה. כך לימדתי אותה.
קרבתי אליה בשקט. היא לא זזה אך נשימותיה התגברו עם כל צעד.
היא אהבה לראותי, כאשר עיני תרות. עולות ויורדות במעלות
ומורדות גופה האצילי. רואים זאת בעיניה. איך היא אוהבת, כאשר
הניצוץ של האישונים הירוקים שלי, עולה לאיטו ושוב יורד ושוב
עולה בשנית ובשלישית.
קרבתי אליה ונצמדתי אל גופה שפלט חום. הרגשתי על פני את הבל
פיה החמים. זרם חלש ביותר של פחמן דו חמצני שיוצא בקצב שמנסה
להיות אחיד ורגוע. הרמתי את ידי אל פניה החלקים המהממים.
ליטפתי את לחיה וירדתי עם אצבעותיי אל כתפה ומשם אל שדה
השמאלי. העברתי את כריות האצבעות בעדינות ובמרכז צבטתי את
הפטמה הוורודה והזקורה שלה.
נשימתה באותו רגע איבדה את קצבה. היא הרכינה מעט את ראשה
ועיניה הושפלו. הרמתי את סנטרה ועיניה, חומות ושובות הסתכלו
בחיוך המאופק והאדיש שעל פניי.
נישקתי אותה על שפתיה. כמעט מבלי להזיז את שפתי שלי.
הובלתי אותה אל המטבח שהיה בחדר הסמוך. במרכז, עמד שולחן אוכל
ארוך ורחב. שולחן עץ חום וכבד.
"שבי על השולחן", אמרתי.
היא עשתה כן.
הלכתי לכיוון המקרר והוצאתי קופסא של דובדבנים שחורים
מבריקים.
הנחתי את הקופסא על ידה. נטלתי בידי שני דובדבנים שהיו מחוברים
בענף אחד דקיק. נתתי לה דובדבן אחד, אל תוך פיה ואחד אל תוך
פי.
השכבתי אותה על שולחן העץ. מעלינו רק מנורה שהאירה את החדר
בכתום צהוב.
ליטפתי את גופה כאשר שכבה. העברתי יד בטוחה על ירכיה. משם היד
הלכה לה אל המישור שבין הבטן לחזה. משם שוב אל הבטן. רכנתי
אליה והתחלתי במציצת פטמתה אשר הלכה והזדקרה בין רוך שפתי
ובגלל כוח לשוני.
אחר, עברתי את הפטמה השנייה. באותו הזמן ידי הייתה בין שתי
רגליה. מלטפת בעדינות, מידי פעם עושה תנועה חזקה ואיטית הישר
אל בין שפתיה הלחות. דבר זה היה גורם להוצאה מידית של אויר
מפיה. להתרוממות שדיה ולרעד מתוק בכל גופה.
פסקתי לאחר כמה דקות ארוכות.
היא, שכבה כשעיניה עצומות. פניה באתוס שליו. מסדירה נשימות
ארוכות ושקטות.
לקחתי בידי דובדבן. הכנסתי אותו לתוך פי ולא לעסתיו. הוצאתי
אותו רטוב ומבריק והעברתי אותו בחיבור של שתי רגליה. עם ידי
השנייה, הזזתי את רגליה, כך שתהיינה מפושקות יותר. לאט לאט,
התחלתי בהכנסת הדובדבן לתוכה.
החיוך שעל פניה נאבק בשרירי לחייה ועיניה. כל פרצופה, ניסה
ללחום בו, אך ללא הועיל. שפתיה התעקשו להימתח ועיניה דרשו
להיעצם קצת יותר, הקרב היה קשה. ראיתי זאת בפניה. לבסוף הוחלט
כנראה על פשרה, שהפה יפתח במקצת במן העמדת פנים של חיוך. שדיה
הלבנים עלו וירדו בקצב מהיר. כאילו שידעו מה עומד לבוא.
אחד אחד. הכנסתי לתוכה ארבעה עשר דובדבנים. מתוקים. שחורים
ומבריקים. לאחר שרוקנתי לתוכה את הקופסא, עליתי מעליה והתחלתי
שוב בעיסויי שדיה ופטמותיה.
היא החלה מתנשמת במהירות ובחלק שנגלה אליי של עורפה, כבר נראה
ברק הזיעה שלה.
ירדתי ממנה.
פישקתי את רגליה בשנית והתחלתי להוציא את הדובדבנים אחד אחד.
בזה אחר זה, בכל פעם, אצבעותיי נכנסות קצת עמוק יותר, על מנת
לדלות את הדובדבן הבא.
הם יצאו שחורים, כשהיו, מבריקים יותר ומתוקים יותר.
לאחר שהוצאתי את כולם, התכופפתי אל בין רגליה והתחלתי ללקק את
המיץ שחלק מהדובדבנים השאירו שם כאשר קצת נמעכו.  כאשר סיימתי
ניגשתי אל המקרר בשנית.
לידו, על השיש, עמד תפוז מקולף שחולק לפלחים.
הבאתי אותם על צלחת ושמתי אותה על השולחן, על ידה.
הפלח הראשון שנכנס, הפתיע אותה, היה הוא קריר המקצת. כך גם היה
עם השני והשלישי, לבסוף היא התרגלה. לאחר שתפוז שלם המחולק
לפלחים קרירים נמצא בתוכה. קרבתי אליה מהצד של ראשה והתחלתי
ללטף את שיערה אשר נשפך במפל שחור אל מעבר לשולחן. הוא היה חלק
והריח נפלאות. הוא הבריק מהאור והיה מאזן את לובן עורה החשוף.
נישקתיה בשנית. שוב, על שפתיה ללא תנועה.
עברתי אל צידה השני והתחלתי בהוצאת הפלחים. הם היו חלקלקים
ורטובים עד מאוד, חלקם החליקו מאצבעותיי אל תוכה בשנית אחר
שהוצאו. שוב, היה צורך בידי שתכנס, לפעמים כמעט בשלמותה אל
תוכה המרטיב.
הפרי הבא שהעליתי בידי מתוך המקרר היו שלוש בננות. (בנאלי. אבל
עושה את שלו.)
גם הן, כמו קודמיהן היו קרירות ורעננות.
תחילה, עיסיתי את שפתיה הרטובות שהספיקו עד עכשיו להאדים.
הכנסתי אצבע אחת עמוק ככל שיכולתי לתוכה. אחר הכנסתי עוד אחת.
בידי השנייה עיסיתי מבחוץ, את שפתיה החיצוניות. היא, כמעט
ריחמתי עליה, כל כך השתדלה להיות שקטה. נשימותיה הפכו לנשיפות
קצובות.
לאחר זמן מה. פסקתי. נטלתי בידי בננה שהופשטה מקליפתה. החדרתי
אותה בעדינות את תוכה המצפה ברטיבות. כאשר הבננה הוכנסה דיה,
גחנתי לעברה ונישקתי על שפתיה. התעכבתי שם מעט עם לשוני,
והתרוממתי חזרה.
נטלתי את הבננה השנייה ביד אחת. ואצבע מהיד השנייה החדרתי
לתוכה. לאחר הכנסה והוצאה של האצבע החלפתי אותה בבננה השנייה
שבידי. לאחר מכן הכנסתי שוב שתי אצבעות למרווח הקטן שבין שתי
הבננות והתחלתי בתנועות סיבוביות עם פרק כף ידי. את הבננה
השלישית התקשיתי במקצת להכניס, אך לאחד עזרה מלשוני ופישוק
רגליה הרחב, הבננה הייתה בפנים. צעדתי צעד לאחור והתבוננתי
במראה.
ידיה הארוכות, הדקות והחזקות הוצמדו לשולחן. היא ידעה שאסורה
היא בנגיעה בעצמה. חייכתי לעצמי. הורדתי את החגורה ממכנסיי,
קיפלתי אותה לשניים והתקרבתי אליה בשנית.
היא נבהלה וכאבה בשנייה שרצועת העור נחתה בין רגליה המפושקות.
הצלפתי הצלפה חזקה. אחריה באו עוד שלוש הצלפות דומות. לאחר
מכן, העברתי בעדינות את רצועת העור בין רגליה. לבסוף הצלפתי
שוב וחדלתי. ירכיה וערוותה היו אדומים ולוהטים. היא התנשמה
במהירות ועיניה היו עצומות בחוזקה. קרבתי אליה והתחלתי לנשק את
גופה הסוער.
לאחר, הוצאתי את הבננות לאט, אחת אחרי השנייה.
לקחתי בידי תפוח ירוק שטיפות המים קרצו אליי לאחר ששטפתיו. היא
תמיד אהבה את הזן הזה של התפוחים. "גראנד אלכסנדר". חייכתי
לעצמי.
נעמדתי בין רגליה המפושקות. החדרתי במהירות כבר, שתי אצבעות
שהחלו נעות בסיבובים גדולים יחסית בתוך גופה. אחר, הכנסתי עוד
אצבע. את שלושת האצבעות דחפתי באיטיות עמוק יותר ויותר. את
האצבע הרביעית הכנסתי בלא כל בעיה, הייתה זאת הזרת. עם כל
הנוזלים, הניגרים מגופה החם, לא היה לי כל קושי.
סובבתי את כל כף היד בתוכה. היא נאנקה מעונג. גופה כולו בהק
מרטיבות של זיעה. בטנה ושדיה עלו וירדו. נשימותיה נעשו בפה
פעור ונחיריה התרחבו בהתאם לשאיפות ולנשיפות.
לאחר זמן מה, הוצאתי חצי מכף ידי, שהיה רטוב כולו ונוזליה
החמימים נזלו ממנו והדיפו ריח חזק ביותר. החזקתי באגרופי את
התפוח וניסיתי להכניס את היד המאוגרפת אל תוכה בשנית. היא,
הניעה את אגנה באיטיות, ניסתה שלא ארגיש בכך שהיא מנסה לגמור.
לא שמתי ליבי לכך. הוצאתי את ידי והכנסתי את התפוח לבדו. הוא
נבלע בפנים ויותר לא ראיתיו. התחלתי למצוץ את ערוותה הרטובה
והרותחת. גלי חום יצאו מגופה שהחל רועד רעידות של עונג. רעידות
קלות שהתחילו והופסקו ושוב התחילו. מצצתי בכוח וליקקתי את
שפתיה. ניסיתי להגיע אל התפוח אשר נמצא בתוכה, הצלחתי ללקק את
קליפתו הירוקה וגם הזזתי אותו בפנים.
עם אצבע אחת עיסיתי את הדגדגן שהלך ותפח. תנועותיה הלכו
והתחזקו. נשימותיה נעשו קולניות יותר, אך היא לא השמיעה, ולו
פעם אחת קול באמת. רק אויר. בלי קול. תנועותיי התחזקו.
תנועותיו של אגנה ואחיזת ידיה בשולחן גברו גם הן. בגב ידה נראו
וורידים שבלטו מחמת המאמץ. לפתע נשמעה אנקה. קולה יצא לו מבין
שפתיה, ומקודם מחלל פיה, ומקודם יצא מגרונה שאליו הגיע מקנה
הנשימה שלה, שאליו הגיע ממעמקי גופה.
גופה, שכל שריר בו התכווץ בבת אחת והרעיד גם את השולחן הגדול
שעליו שכבה.
כל גופה הזדעזע ועיניה נעצמו בכוח אדיר. אגלי זיעה נראו
ברכותיה ומתחת לשדיה. פטמותיה עכשיו, יכלו בקלות לעשות שני
חורים קטנים בחולצה שלבשה מקודם.

תוך שנייה אחת, אולי שתיים. נעצר הכול. היא רק שכבה מתנשפת
ומתנשמת בעיניים חומות ועצומות. רגליה נשמטו מעט וידיה הרפו את
אחיזתן בשולחן.
מבין רגליה ניגר נוזל רב. כל החדר הריח ממנו. הכנסתי שלוש
אצבעות אל תוכה ודליתי משם את התפוח שהיה רטוב ומבהיק באור
המנורה.

הקמתי אותה מהשולחן. אחזתי בידה ושילחתי אותה אל המקלחת.
ראיתי אותה מתיישבת באמבטיה ופניתי בחזרה אל השולחן. לקחתי
מהשיש את הפירות אשר הריחו יותר מכל החדר כולו והתחלתי לחתוך
אותם ולהעביר את החתיכות הצבעוניות והרטובות, מבריקות מנצנצות
אל תוך קערה.