עצור, אינך רואה שהזמן עומד מלכת?
הכל אפור והגיע השלכת.
הזמן שלי ושלך נעלם לעולמים
ייעלם לעד בתום הגשמים.
נשארנו לבד, וכל אחד לחוד.
אני מכירה אותך, רק אל תרגיש לחוד.
התקופה שלנו תשאר לעד בכוכבים
לפעמים, תסתתר מאחורי סופות ברקים.
פזמון:
אהובי, לאן הלכת והיכן אתה מטייל?
אהובי, האם לקחת זכרון שבו לעלעל ?
אהובי, האם זכרת אותי אשר אותך אוהבת?
אהובי, כה מקווה שהאהבה הזאת לא כואבת!
פותחים את מגירות הזכרון
בוחרים להוציא רק את היגון והשגעון.
זהו טבע האדם להשאיר הכל מאחורי
ואז לפרוט על הגיטרה את כל זכרונותיו.
אתה ואני, אני ואתה מושג שכבר לא קיים
מטביעים את כל הרגשות בים.
הלוואי והיה ניתן לחיות באופוריה מושלמת
אך, עכשיו זה מובן שאני סתם חולמת.
פזמון:
אהובי, לאן הלכת והיכן אתה מטייל?
אהובי, האם לקחת זכרון שבו לעלעל?
אהובי, האם זכרת אותי אשר אותך אוהבת?
אהובי, כה מקווה שהאהבה הזאת לא כואבת!
דיאגרמות מחושבות של אהבה
את כל השאר מבטאים בכתיבה.
ככל שהזמן עובר הכל מתחיל להתבהר
העננים מתפזרים, ואתה מפסיק למהר.
בשלמות של רך אשר רק נולד
על הלשון והלב ישנה מתיקות של שוקולד.
עכשיו, הבנת האין סוף הנה מובנת
והאהבה שלנו סוף סוף מושלמת.
