העיניים הכחולות - אפורות שלך
החיוך המבוייש,
העיניים הרגועות, המבינות
פתאום המבט נתלה אי שם בקיר שממול
פרידה נקודתית מעולם שינסה להמשיך
ואז הן נסגרות.

הידיים החזקות, המלטפות
שהשנים קימטו בחצי כבוד, חצי השפלה
כאגרופים נהיו, נפוחים וכואבים
מוכתמים ברעלים שכבר לא יעזרו
שקועים במיטה אחרת, בבית אחר
השקעים האחרונים.

השיער האפור, כהה ומסודר
שכל הכאב והימים הקשים לא הלבינו
פתאום מבולגן כל כך,
לא ברור,
ונסוג לאחור, מחכה

הלב הזה.
הלב הגדול והחבול הזה.
העייף. המיוסר.
הדמעות שלא מצליחות לצאת.
הטפטוף המונוטוני והקר,
ממשיך.
וממשיך.
ואתה. נגמר.

היה לי קשה להוציא משהו, כשזה כל כך טרי ולא ברור.
ואין שום משפט, או חלק שמתחשק לי להוציא החוצה.
זו לא פרידה. רק דרך להתמודד. כי גם לנצח יש סוף.

חיבוק. נשיקה. אפר. דמעות. אבן.
ואני. כל כך אוהבת. אותך.