יומן יקר,
זו הייתה אהבה ממבט ראשון, בשבילי לפחות,
החיוך המלאכי שלה, קולה העדין, מלאכית.
תחושת השם המתוק. "סאקורה".
איך אני אוהבת אותה...
כבר הפנמתי עובדה אחת, היא לא אוהבת אותי בחזרה.
כ"ך ביישנית ותמימה.
אני לא יכולה לכעוס, אני חייבת להיות שמחה בשבילה.
בשביל סקורה.
אני עדיין יכולה לזכור את היום שבו הכרנו...
לפני כ"ך הרבה שנים.
"יש לך מחק?"
"לא."
"אז את יכולה לשמור לך אותו"
הימים השמחים, שהייתי יכולה להיות שמחה בשבילה, נעלמו.
אנחנו בנות 16 עכשיו.
ובשנה העשירית שלנו בביה"ס...
היא כ"ך אהבה אותו...
לא יכולתי לחייך יותר.
היא השתנתה כ"ך.
אני מרגישה שהיא מפחדת ממני..
אני עמדתי מולה אותו יום.
אמרתי לה איך אני מרגישה.
סאקורה התמימה..
"גם אני אוהבת אותך, טומויו סאן!"
היא לא הבינה..
לא הייתי יכולה לעזור לה להבין אבל בכיתי קצת.
הרמתי את ידי.
וחיבקתי אותה.
הנחתי את המחק הקטן..
הסימן המוחלט לאהבתי אליה .
היא הסתכלה עליי בפחד.
חייכתי.
נישקתי את לחיה ברוך.
ובכיתי.
היא לא הבינה.
לא ציפיתי שתבין.
"ט-טומויו"
שמתי את אצבעי על השפתיים הקטנות שלה.
"סאקורה סאן, אני  מבינה אותך"
עזבתי אותה כשהוא הופיע.
היא חייכה אליו.
מבטי לא עזב אותה.
היא הלכה משם איתו.
במקרה הסתובבה לראות אותי.
ברחתי הביתה.
ואני רושמת לך.אני מפחדת שאני אצטרך לסיים עכשיו.
לסיים לנצח.

טומויו

יומן יקר,
טומויו מתנהגת מאוד מוזר.
היום אחרי ביה"ס היא באה אליי.
היא סיפרה לי שהיא אוהבת אותי, שוב.
מה הייתי אמורה לומר, יומן יקר?
זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא אמרה לי את זה.
"גם אני אוהבת אותך, טומויו סאן!"
היא התחילה לבכות.
אני באמת לא מבינה אותה.
האם היא לא הבינה את הרגשות האמיתיים שלי אחרי כל השנים הללו?
אני מאוהבת בה.
אני חשבתי שהיא כבר הבינה את זה..
היא עשתה אותי מאוד עצובה...
דיברתי על זה עם לי-קון(קון-סיומת לידיד).
הוא המשיך לומר לי שאני צריכה לבוא מולה ולומר לה את זה.
אבל כבר עשיתי את זה!
היא עדיין לא מבינה....
זה תמיד נהיה ככה.
היא מספרת לי על אהבתה אליי.
ואני מסמיקה או עושה פרצוף אידיוטי.
רק בגלל שהתביישתי לומר שאני אוהבת אותה כ"ך.
למה היא עוד לא הבינה את הרגשות שלי!?
אמנם פלרטטי עם יוקיטו סאן.
אבל רק ככה טומויו לא חשבה שאני אוהבת אותה.
האם היא עדיין חושבת שזה היה אמיתי?
אני אוהבת אותה עם כל לבי!
אני חייבת לומר לה.
שלך,

סאקורה.

הילדה שחורת השער עשתה את דרכה לחדרה, נועלת את הדלת אחריה.
היא ישבה מול שולחנה,מסתכלת על כל התלבושות שהיא הכינה
לסאקורה.
כשהיא יכלה לדבר עם סאקורה בלי לבכות...
היא ניגבה דמעה קטנה שירדה מעיניה העצובות.
היא הסתכלה על תיק קטן בגודל תמונתה של אהובתה.
"סאקורה סאן"
"ב..בבקשה.. סלחי לי.."
היא הכניסה את ידה לכיס של שמלתה הארוכה והוציאה סכין קטן.
היא בכתה והתחילה לשיר את שיר החברות שלה לסאקורה.
"ORINJI no hana ga saiteru utsuriki na aozora mitai ni.."
היא תקעה את הסכין בכף ידה, צועקת על הכאב שנלקח ממנה.
היא המשיכה לשיר.
"Toor--i ame nara ba kasa ha--- iranai ne niji no kaidan no
boreba
aoi---sora"
"סקורה סאן.."
היא ייללה כשראתה את כף ידה שלו, חיוורת יותר מתמיד.
לפני ששמה לב, התמוטטה על הרצפה,והתעלפה.
חצי מתה ליבה המשיך לפעום.
הייתה נקישה חזקה על דלת ביתה של טומויו.
זו הייתה סאקורה.
"טומויו סאן! טומויו סאן!"
עוצמה מסתורית גרמה לסקורה לפתוח את המנעול והיא מיהרה במדרגות
לחדרה של טומויו.
היא שמעה את קולה שר מאוד בשקט.
היא התפרצה לתוך החדר וראתה את אהובתה שוכבת על הרצפה, חצי
מתה.
סקורה בכתה וכרעה ליד טומויו.
היא שרה כשהיא מלטפת את כף ידה המדממת של טומויו.
"kaze no naka kami o nabikase kakete yuku hane no arukutsu
de"
"סאקורה סאן...."
טומויו נהייתה יותר חיוורת, וסקורה חיבקה אותה.את אהבתה.
"אני אוהבת אותך, טומויו, עם כל הלב.."
"סאקורה סאן!"
הפנים של טומויו התבהרו.
"טומויו סאן?"
לא הייתה כל תשובה.
"טו...טו.. טומויו.. סאן?"
עדיין לא הייתה כל תשובה.
"טומויו סאן!!!"
"אני.. או..אוהבת אותך.. סא..סאקורה סא..ן.."
הדופק שלה עצר.
"לא!! טומויו סאן!!"



יומן יקר,
עברו חמש שנים מאז מותה של טומויו...
אני בת 21 עכשיו ונשואה ללי-קון.
יש לי עכשיו גם ילדים.
יש לי ילדה וילד.
הבת שלי נראית ממש כמו שטומויו סאן נראתה..
במיוחד פניה.
אני הולכת לגדל את שערה, כדי לזכור את טומויו.
אני הולכת לקבר שלה כל יום מאז שהייתי בת 16.
אני גם שומרת טוב על כל התלבושות והווידאו שהיא עשתה לי.
היא הייתה כ"ך אובססית אליי.
גם אני הייתי כך.
טומו (זה השם של ביתי) שאלה אותי על כל הדברים הללו, אני רק
חייכתי וסיפרתי לה, על טומויו סאן..טומו ניסתה ללבוש את
התלבושות שטומויו הכינה לי בזמן ההוא, אבל הם היו גדולים מדיי
עליה, היא דיי קטנה.
לי-קון לפעמים מודאג שאני מדברת עליה כ"ך הרבה,על טומויו,
ונהיית מאוד עצובה. אבל אני נהיית שמחה. למעשה אני הולכת לבקר
את קברה עכשיו.
ומניחה מחק קטן של ארנב מעל זר פרחים. פרחי סאקורה.
הפרחים האהובים עליה.
אני חייבת ללכת עכשיו לחבר ותיק.

להתראות

סקורה לי