אני עוזבת אותך.

וזה לא קל.

אני כותבת, כי לומר לך את זה בפרצוף נראה לי פחות הוגן.
והיה לנו משהו, ניצוץ, שכבה מהר משרציתי.
אני לא מחכה, לא שואלת יותר מדי שאלות, חותכת.
סליחה.

כי,
כי זה לא זה.
כי איחרת, ובאת לא בזמן, גם היום, גם באופן יותר כללי- באת
אחריו,
אחרי מייקל. האחד והיחיד, זה, שבשבילו אני מחייכת אליך. זה,
שדמיינתי שאני איתו, כשנשקת לי בפעם הראשונה. אבל הפסקתי עם
זה, אני מבטיחה. אני יודעת, שזו פעם ראשונה, שאתה שומע עליו.
אבל אתה צריך לדעת, שכל מה שהיה איתך היה בהשוואה לא הוגנת
ומיותרת אליו, לתנועותיו, למילותיו, לכולו. חוסר הוגנות,
והחיים- הם קשים.
כי אני לא בנויה לכלום עכשיו. ילדת שמנת מהורהרת, שאוהבת לבד.

כי זה לא אתה, זה לא אני. זה שנינו, שלא עובד.

אז טל,
הבאת לי חיוך לקצת.

אני עוזבת אותך.
סליחה.