נועה היתה שקועה במסך המרצד שלפניה מנסה לאתר את הטעות שגורמת
לדוח שלה להראות כל כך רע. הטלפון צלצל והיא זיהתה את השם על
הצג ולחצה על כפתור הרמקול.
"הי מיכלי, משהו חשוב? אני נורא עסוקה".
"חשוב רק אם את רעבה, אנחנו יורדים לאכול", ענתה מיכל.
"אני באה", ענתה נועה. אולי הניתוק מהמספרים יגרום לה לראות את
הבעיה כשתחזור.

מיכל וגיא חיכו לה ליד המעלית והם ירדו לאספרסו בר. כשנכנסו
פנימה, קיבלה את פניהם ההמולה האופיינית לשעת צהריים זו. קולות
של צלצול מזלגות ושקשוק כוסות, מלווים בצלצולים סלולריים שונים
עם בליל של דיבורים. הם התיישבו בשולחן פינתי והחלו לעיין
בתפריט כשקול מוכר צד את תשומת ליבה של נועה. היא הרימה את
ראשה מנסה לאתר את מיקומו. מיכל שהבחינה בכך עקבה אחרי
תנועותיה וזיהתה יחד איתה את הגבר שיצא בדיוק החוצה כשידו
מונחת על כתפה של אישה נאה למראה.
"זה רוני", אמרה נועה, "ומי זאת שאיתו?"
"אין לי שמץ של מושג", ענתה מיכל, "אבל זאת לא דנה". דנה היתה
הצלע השלישית בחברות העתיקה שלהן והמשרד של רוני, בעלה של דנה,
היה ממוקם באזור הזה.
"למה את מתכוונת?", שאלה נועה.
"ראית איך הוא שם עליה יד?", אמרה מיכל, "אם הוא לא בגד בדנה
עד היום, אז זה קורה ממש ברגעים אלה".
גיא, ששתק עד עכשיו כיחכח בגרונו, ושתיהן הסתכלו עליו כאילו רק
עכשיו שמו לב לנוכחותו.
"אני לא רוצה להתערב לכן באחווה שלכן, אבל אתן נסחפות קצת עם
המסקנות האלו".
"אתה צודק ואל תתערב, בואו נזמין אוכל", אמרה נועה. היא בעטה
בעדינות ברגלה של מיכל מתחת לשולחן, מזהירה אותה לא להמשיך
בנושא. גיא הכיר את רוני במפגשים החברתיים שלהם והיא לא רצתה
לפתח את הנושא לידו.

מיכל הרגישה שהבטן שלה מתהפכת. היא העמידה פנים שהיא מעיינת
בתפריט אבל כל מה שרצתה היה להתקשר ליונתן ולבדוק איפה הוא
עכשיו ומה הוא עושה. עדיף אפילו לנסוע למשרד שלו ולהפתיע אותו.
לעשות את זה יהרוס את כל מה שהם מנסים לבנות עכשיו מחדש. היא
קמה, "תזמינו לי סלט, אני יוצאת שניה החוצה נזכרתי שאני צריכה
להתקשר למטפלת".
חיוג מהיר מספר שלוש, לחיצה ארוכה, מצלצל, "הי יונתן, מה קורה,
יצאת לאכול?".
"הי מותק, אני בסדר, אני אוכל במשרד היום, הזמנתי, מה איתך?",
היא שמעה את השאלה בקולו, את הדאגה, הידיעה שהיא בודקת אותו.
"ירדתי עם נועה וגיא לאכול ופתאום סתם רציתי לשמוע את הקול
שלך, אז ביי".
"ביי, ד"ש לחבר'ה ".
מיכל חזרה פנימה. האוכל בדיוק הגיע ונועה אמרה, "הבנות נורא
מתרגשות לקראת יום שבת. מתגעגעות כבר".
"צריך להביא משהו?", שאל גיא.
"לא, מה פתאום", אמרה נועה. היא הביטה על מיכל שהיתה שקועה
בעצמה.
"לכבוד מה הארוע?", המשיך גיא.
"שום דבר מיוחד. פעם בכמה חודשים מיכל, דנה ואני מארגנות משהו
כזה. אתה זוכר את דנה, פגשת אותה ביומולדת של מיכל". נועה
התחילה להרגיש קצת לא בנוח שמיכל שותקת.
"כן, זוכר, הזכרתן אותה כרגע".
"אז אנחנו חברות מאז הטירונות, מה אתה לא מכיר את הסיפור?",
נועה חייכה עם הזיכרון, "מיכל מספרת אותו הכי טוב, נו מיכלי".
מיכל חייכה בפיזור נפש, "לא ממש בא לי עכשיו, ספרי את".
"טוב, נו אני בטח אקלקל. היינו שלושתינו באותו אוהל. דנה ואני
הכרנו מהתיכון למרות שלא היינו חברות ואת מיכל לא הכרנו. היתה
איתנו קבוצת בנות מעיירת פיתוח. כל פעם שמישהי אמרה 'או
אלוהים', או הזכירה את המילה אלוהים באיזשהו הקשר, דנה היתה
אומרת: 'מישהו קרא לי?' את מיכל  ואותי זה הצחיק נורא, ותכף
היא התחברה אלי ואל דנה , ושתינו התחלנו לקרוא לה אלי, בתור שם
חיבה. עד היום אנחנו קוראות לה ככה לפעמים. אבל הבנות האחרות
התרגזו. ביום השני או השלישי..."
"השלישי", אמרה מיכל.
"...השלישי, אני נכנסת לאוהל ואני רואה אותן עומדות בקצה האוהל
בחצי מעגל. מיכל בדיוק נכנסה אחרי וניגשנו לראות מי על המוקד.
דנה עמדה שם באמצע..."
"אם לא היינו נכנסות הן היו מרביצות לה, או שמיכה", מיכל נכנסה
לדברי נועה. "עשינו סולחה", נועה הפנתה את האצבע לכיוון מיכל
בזמן שמיכל דיברה, "ודנה הבטיחה שהיא לא תעשה את זה יותר, אבל
שלושתינו המשכנו לשמור זו על זו וככה אנחנו חברות עד היום".
"משהו מיוחד", אמר גיא, "באמת", ומיכל ונועה חייכו אחת לשניה.
כשחזרו וגיא התרחק למשרד שלו אמרה מיכל לנועה,"חכי רגע, אני
באה אליך".
נועה התיישבה בכסא שלה ומיכל נשענה על הדלת הסגורה, מנסה לשאוב
ממנה בטחון.

"אנחנו צריכות לטפל בעניין הזה, לוודא שדנה יודעת שרוני בוגד
בה", אמרה מיכל.
"את רוצה לספר לה שראינו אותו יוצא מבית קפה עם מישהי? זאת
יכולה להיות עובדת או לקוחה וחוץ מזה, מה הסיפור?", אמרה נועה
בביטול.
"הסיפור הוא שהוא בוגד בה והוא מניאק ומגיע לו שיחתכו לו אבל
אם נספר לה היא לא תאמין", אמרה מיכל, מתנשפת בכעס והמחשבות
המשיכו להתרוצץ בראשה.
גם אני לא הייתי מאמינה. אפילו אם שתי החברות הכי טובות שלי
היו אומרות לי. הייתי מצדיקה את הגבר הזה שנישאתי לו. הוא עובד
קשה, בשבילי, בשביל הילדים. בוגד? יונתן שלי? מה פתאום?
"למה את לוקחת את זה כל כך קשה? אפשר לחשוב שרוני בוגד בך ולא
בדנה", אמרה נועה ומיכל התחילה לבכות. נועה קמה אליה וחבקה
אותה, "די, מה קרה, ספרי לי".
מיכל התייפחה ובין יבבה למשיכת אף נשמעו משפטיה הקטועים "החיוב
של הויזה היה קצת גדול... ואני לא בודקת בדרך כלל... אבל
הפעם... לא יודעת למה... היה חיוב של איזה חברה... א.ג. השקעות
בע"מ... ואין לי מושג למה עשיתי את זה... ביררתי בויזה מה
זה... ואמרו לי שזה בית מלון... הזמנתי צילום של השובר...
והנחתי אותו על השולחן במטבח... וכשהוא הגיע... ישבתי שם בלי
לדבר... והוא שאל מה קרה והושטתי לו את הצילום ואמרתי לו שאני
רוצה שהוא ילך מהבית... והוא התפתל וביקש סליחה... ורק פעם
אחת... וזה לא יקרה יותר... וסלחתי לו... אבל מאז אני לא
מאמינה לו... וכשהוא מאחר... אני מתפרקת... ואם אני מצלצלת
והוא לא עונה מיד... ישר רצים לי בראש תסריטים... ואני חושבת
שמגיע לדנה לדעת שרוני בוגד בה".
"ולא סיפרת? הכל לבד?", נועה לא הצליחה להסתיר את נימת האכזבה
בקולה.
"לא יכולתי, בשבילי זה היה להודות בכשלון", אמרה מיכל בקול
קפוא.
נועה שחררה את מיכל מהחיבוק, "את לא יכולה לקבוע שהוא בוגד בה
בגלל מה שראינו היום", וזה שיונתן בגד בך לא אומר כלום על
רוני.
מיכל הזדקפה ובניגוד גמור לפניה האומללים אמרה בתקיפות, "לי זה
מספיק, ואם את חברה שלי ושל דנה אז תעזרי לי לחשוף את הפרצוף
האמיתי של הנחש הזה".
"מה את חושבת לעשות?", שאלה נועה בדאגה.
"אני כבר אחשוב על משהו, רק תגידי לי אם את בעניין או לא?".
"כן, כן אני חושבת", אמרה נועה בקול מהוסס. מיכל תמיד היתה
הדומיננטית מבין שלושתן, המובילה, המארגנת והיה לה קשה להתנגד.
מה גם שדנה היתה זאת שריככה תמיד את מיכל והיא לא יכלה להיות
צד בעניין כרגע.
"טוב, אני אדבר איתך כבר, ושום מילה לדנה", מיכל יצאה משאירה
את הדלת פתוחה. נועה חזרה למחשב שלה מנסה להתמודד שוב עם הדוח
מהבוקר.
בדרך הביתה לא הפסיקו המחשבות להתרוצץ בראשה של נועה. הידיעה
שיונתן בגד במיכל ושמיכל החליטה שרוני בוגד בדנה, גרמה לה
לחשוב על דורון. דורון שלה, שהיה מקבל בקליניקה שלו נשים וגם
גברים. אבל בעיקר נשים. נוגע בגופן בידיו המדהימות, מעניק להן
"טיפול", כפי שהוא קרא לזה.
כשנועה רצתה להתגרות בו היא קראה לו "המסז'יסט שלי".
בתחילתה של מערכת היחסים שלהם היא קצת קינאה. במיוחד כשראתה
אותו נפגש עם הלקוחות שלו או נפרד מהן בחיבוקים ונשיקות. אז
החליטה שאם היא רוצה להמשיך לחיות איתו היא חייבת להפסיק עם
זה. כל עוד הוא בעל אוהב שמקדיש לה ולבנות זמן ואהבה, שלא נותן
לה סיבה לחשוד בו, היא לא תחפש אותו ולא תיתן לקנאה להרוס להם
את החיים. היא לא הגיעה לקליניקה במפתיע אלא רק אם קבעו מראש.
היתה לה מעין מנטרה שהיא שיננה לעצמה ולא שיתפה בה אפילו את
חברותיה. מה שלא יודעים לא יכול להזיק. לא שהיא תודה בזה אי
פעם בגלוי. אם היא היתה מגלה שדורון בגד בה היא היתה עושה לו
כזה סקנדל שהוא היה חושב טוב לפני שהוא מועד שוב. היא לא היתה
סולחת על משהו שהיה מעבר למעידה חד פעמית.
מיכל את טועה, התווכחה נועה עם מיכל בראשה. איך את מעזה
לקחת על עצמך את תפקיד החוקר, השופט והתליין גם יחד. את לא
יודעת אם רוני בגד בדנה. וגם אם כן, מה קרה? דנה סובלת? היא
נפגעה? היא תפגע אחרי שהיא תדע. אני לא יודעת מה את הולכת
לעשות אבל יהיה בלאגן גדול בכל מקרה.

בשבת הגיעו כולם. נועה עמדה במטבח, מציצה דרך החלון הקטן אל
החצר. שתי הבנות שלה, והבנים הגדולים של מיכל הסתובבו בבגדי ים
סביב הממטרה ושיחקו ברובי מים. התאומים של דנה והתינוק של גיא
ורננה ישבו בתוך בריכה קטנה ודנה ישבה על הדשא לידם. רננה עמדה
ודיברה עם יפעת, אשתו של יניב והגברים עמדו עם בקבוקי בירה ביד
ושוחחו מן הסתם על כדורגל. או על פוליטיקה. אולי על שניהם, היא
לא יכלה לשמוע את הנאמר.
"מרגלת אחרי האורחים שלך?", מיכל עמדה בפתח המטבח ותימור, הבת
הקטנה שלה נצמדה לה לרגל.
"סתם נהנית לראות את כולם באווירה טובה. ומה שלומך מיכלי? הכל
בסדר?", נועה פרשה את זרועותיה לחיבוק, ומיכל התקרבה אליה
נענית לה.
"צריך לעשות משהו?", שאלה מיכל.
"כן", ענתה נועה. "הכל כבר מוכן, את יכולה לעזור לי תכף להוציא
את האוכל החוצה".
מיכל גם הציצה דרך החלון. "הם משתלבים, לא?". מיכל התכוונה
לגיא ורננה, ויניב ויפעת. הבעלים של שלושתן היו חלק מעסקת
החבילה. אבל גיא עבד במשרד בו עבדו מיכל ונועה תקופה די קצרה.
שתיהן הסכימו שהוא נחמד. יניב היה חבר לעבודה של יונתן, בעלה
של מיכל.
"לא הייתי בטוחה בהתחלה, בכל זאת שלושתינו כל כך הרבה זמן
ביחד, וגם דורון, יונתן ורוני בכל זאת מסתדרים מצויין". נועה
לקחה מגש אוכל והושיטה אותו למיכל.
מיכל חייכה, "את זוכרת את הפעם הראשונה שדנה הביאה את רוני
למפגש הרבעוני, איך היא התרגשה?", דנה ורוני היו נשואים יחסית
מעט זמן לשתיהן והתאומים שלהם היו בני שנה.
נועה רצתה לשאול את מיכל לגבי מה שקרה ביום חמישי אבל החליטה
לוותר.
מיכל לקחה את המגש ופנתה לכיוון הדלת.
נועה יצאה אחריה, "כולם לבוא לאכול", צעקה בקול עליז.
אחר כך כשהביאה את העוגה שמעה נועה את יפעת שואלת את דנה, "מה
חוגגים בעצם?".
"סתם, חברות עתיקת יומין", ענתה דנה וחייכה לעבר נועה. רוני
שעמד שם, פנה ליפעת, "את רוצה להגיד לי שלא שמעת אף פעם את
הסיפור?".
"איזה סיפור?", שאלה רננה.
"מיכל", אמר רוני בקול, "בואי הנה". הוא גחן לעבר רננה כממתיק
סוד, "רק מיכל יודעת לספר את הסיפור הזה כמו שצריך".
מיכל צחקה, "הוא רוצה שאספר לכם איך נועה ואני  הצלנו את דנה
משמיכה בטירונות. אולי בפעם אחרת, כבר מאוחר".
למרות הצחוק, נועה הרגישה שהעיניים של מיכל לא צוחקות.
כולם התפזרו. ריין האו-פר של הבנות היתה בשבת החופשית שלה,
ודורון השכיב את הבנות לישון. נועה חיכתה לו במיטה. "היה
נחמד,לא?", שאלה אותו כששכב לצידה.
"אהה", מלמל דורון כשנשק לה.
"אני מבינה שאתה לא במצב רוח דברני", חייכה נועה.
"מממ", ענה לה דורון.
"בוא אלי", אמרה נועה וכיבתה את האור.

למחרת בבוקר בדרך לעבודה, צלצלה מיכל לנועה, "הכל מסודר, תוך
כמה ימים הצבוע הזה יקבל את מה שמגיע לו, מה שמגיע לכל הגברים
הבוגדניים". נועה חשבה שהקול שלה נשמע ממש ארסי, "מה עשית?".
"אני אעדכן אותך במשרד. אני חייבת לעשות עוד כמה טלפונים,
ביי".
כשנועה הגיעה למשרד היא פנתה ישר לחדרה של מיכל, נכנסה וסגרה
את הדלת, "נו", אמרה בקוצר רוח.
"איפה בוקר טוב? מה הלחץ?", נועה הרגישה שמיכל מתגרה בה
בכוונה.
"די מיכל, דברי".
"טוב, את מכירה את נטע? שעובדת בקומה חמש?", נועה הנהנה ומיכל
המשיכה, "אז היא תתחיל עם רוני, שלא יתאפק כמובן ותהיה לנו
הוכחה בשביל דנה".
"את לא יכולה לעשות כזה דבר. זה ממש להפיל אותו".
"אם זאת לא נטע זאת תהיה מישהי אחרת. אפילו בשבת הוא לא הפסיק
לפלרטט עם יפעת. ליד דנה את קולטת. אין לו שום בושה זה לא שהיא
תאנוס אותו". מיכל אפילו חייכה כשדיברה על לאנוס.
"אבל אם את טועה והוא לא בגד בה עד היום, ובגלל שאת שולחת את
נטע זה יקרה, זה יהיה בגללך", אמרה נועה.
מיכל כבר לא חייכה, "זה יהיה רק בגללו ועכשיו אני מתקשרת אליו,
להזמין אותו לאכול איתי צהריים".
"אבל מיכל", אמרה נועה ושתקה כשמיכל הרימה את אצבעה לאות שתיקה
ודיברה לאפרכסת. "הי רוני, זאת מיכל, אני רוצה שניפגש היום
לצהריים. כן באספרסו בר מתחת למשרד שלי. באחת. יאללה ביי".
מיכל הניחה את שפופרת הטלפון במקומה. "זהו מסודר, היום אל תרדי
לאכול שלא יציע לך להצטרף. אני אעדכן אותך אחר כך".
נועה הלכה לחדרה שהיה מעברו השני של המסדרון. היא הרגישה חסרת
אונים. לא מסכימה עם מה שמיכל עושה. לא יכולה להתנגד. לא מוצאת
משהו שיגרום לה לוותר על הרעיון המטורף להפליל את רוני. לא היה
לה עם מי להתלבט, היא לא יכלה לספר לדנה בלי להזכיר את רוני.
איך אפשר להגיד שמיכל אובססיבית בלי להסביר על מה, ויש דברים
שלא מדברים עליהם עם גבר אפילו אם הוא בן הזוג החוקי.
השעות עד הצהריים עברו באיטיות מרגיזה. היא מצאה את הסעיף
הבעייתי בדוח שלה. היתה לה פגישה עם לקוח, שלמרבה המזל היה
מהנוחים, אבל היא סרבה להצעתו לאכול איתו צהריים. היא הזמינה
לעצמה כריך מהמעדניה ממול וחיכתה למיכל בחוסר סבלנות.
בשתיים ורבע מיכל הגיעה, חיוך על פניה, "אני אלופה", אמרה.
"מה היה?", שאלה נועה.
"ישבתי איתו. עיינו בתפריט, ואז נטע הגיעה. את מכירה אותה,
כולה רעש וצלצולים והיי ומה נשמע וחיבוקים ונשיקות. הצגתי
בפניה את רוני. אמרתי לה שהוא עורך דין. הוא לא הפסיק להסתכל
על המחשוף שלה". מיכל עצרה ולקחה אויר.
"נו", אמרה נועה.
"טוב, רגע, תני לנשום. הקיצר נטע התיישבה ואמרה שהיא בדיוק
רצתה לשאול אותי אם אני מכירה איזה עורך דין טוב. היא פנתה
לרוני ושאלה אותו אם יש לו כרטיס ביקור. הוא מייד שלף אחד והיא
דחפה אותו למחשוף ואמרה, כאן בטוח, העיניים שלו כמעט יצאו
מהחורים"
"מיכלי, את עדיין יכולה לעצור את זה. תגידי לנטע שלא תתחיל
איתו. את מגזימה עם העניין הזה", אמרה נועה ברכות.
"די תפסיקי! עכשיו זה בידיים שלהם. אחרי שהיא הלכה הוא חקר
עליה קצת. מי היא מה היא עושה. לא נידבתי יותר מידי מידע.
שיתאמץ קצת. יאללה,יש לי עבודה", מיכל הסתובבה והלכה.
נועה הרגישה שהראש שלה כואב. היא אמרה למזכירה שהיא לא מרגישה
טוב והלכה הביתה.
כשהגיעה הביתה ראתה את המכונית של דורון בחניה. היא נכנסה
וראתה אותו יושב עם הבנות במטבח, "מה העניינים?", שאלה. "אמא,
אמא, אבא עוזר לנו לעשות שעורים". שתיהן רצו אליה מתחרות מי
תחבק אותה קודם. "היו לי ביטולים אז התארגנתי והגעתי מוקדם",
ענה דורון לשאלתה שהיתה תלויה בחלל האוויר. "מה את עושה
כאן?".
"תפס אותי כאב ראש אז ברחתי מוקדם, ואיפה ריין?".
"הלכה לקניות", ענה דורון. "לכי לנוח, תרגישי יותר טוב בערב".
נועה עלתה למעלה. היא התקלחה ונכנסה למיטה. אני מאמינה בדורון
ושום דבר לא יגרום לי לשנות את דעתי. והיא נרדמה.

נועה נשארה בבית גם למחרת. מיכל התקשרה, "מה קורה איתך?".
"אני חולה", ענתה נועה.
"רציתי רק לעדכן אותך שנטע קבעה פגישה עם רוני למחר", אמרה
מיכל.
"אז את יכולה עדיין לעצור את זה", אמרה נועה.
"אין מה לעצור. אם יקרה, יקרה, ואם לא אז לא. זה לא תלוי בי",
ענתה מיכל.
"אני לא מרגישה טוב, נדבר אחר כך", אמרה נועה.
"תרגישי טוב, ביי", אמרה מיכל.
ביום למחרת היו לנועה ישיבות כמעט ללא הפסקה ביניהן, והיא לא
התפנתה לחשוב על מיכל ורוני, על נטע ודנה. כשהסתיימה הישיבה
האחרונה שלה לאותו יום היא שמה לב שכמעט שלוש, והחליטה ללכת
לחדרה של מיכל להתעדכן. מיכל ששמעה את צעדיה מחוץ לדלת יצאה
לקראתה, "אה, זאת את", האכזבה שנשמעה בקולה הבהירה היטב שהיא
לא ציפתה לנועה.
"את מחכה לנטע? היא עוד לא חזרה?", שאלה נועה.
"אל תעצבני אותי היא צריכה להגיע", סיננה מיכל מבין שפתיה
הקפוצות.
"לעצבן אותך יותר ממה שאת כבר? זה באמת יהיה שיא. תודה שאת
מתעניינת בשלומי", סנטה בה נועה.
"אוי סליחה, איך את מרגישה?", מיכל התרככה לפתע.
"אני בסדר, בקושי נשמתי היום. בואי נרד לשתות קפה. תגידי
במזכירות איפה את ונטע כבר תמצא אותנו". נועה הרגישה שהיא
חייבת הפסקה, וגם למיכל לא יזיק.
הן לגמו מהקפה בדממה, כשנטע נכנסה עם ההמולה האופיינית לה.
"היי", חיבוקים, נשיקות והצמידים הרועשים שלה.
היא בקשה קפה ברד מהמלצר שהגיע והתנשמה מחייכת חיוך גדול.
"הרוני הזה, מ ד ה י ם. אני רוצה אותו לעצמי, לתמיד, נסיך
חלומותי".
"מה קרה בדיוק? אני חייבת לדעת", אמרה מיכל.
"טוב, אז הגעתי אליו למשרד. הוא היה נורא נחמד, והציע לי
לשתות. אני קמתי והסתובבתי במשרד עם הכוס ביד, והתחלתי לגעת
בכל מיני דברים, ולהגיד איזה יופי וכאלה", נטע עצרה ושתתה
מהקפה שלה. "נו, ספרי כבר", אמרה מיכל.
נועה הניחה את כף ידה על כף ידה של מיכל שהיתה מונחת על השולחן
כאומרת סבלנות, תרגעי. מיכל לקחה את ידה ואמרה שוב לנטע,
"דברי".
היה ברור שנטע נהנית להיות במרכז הבמה. "טוב בסדר, ואז הוא
התקרב ונעמד לידי. אני הזזתי את היד אחורה, זאת שעם הכוס. הקפה
נשפך עליו, ואני התחלתי להתנצל, ולגעת בו, אתן יודעות, תמיד
רואים כאלה קטעים בסרטים", נטע שוב עצרה ושתתה מהקפה ומיכל
תופפה על השולחן בחוסר סבלנות.
"ואז, הנחתי את שתי ידי על החזה שלו והסתכלתי לו בעיניים.
אמרתי לו שאף פעם לא פגשתי גבר כמוהו. שהוא ממש משהו מיוחד.
הרמתי ככה בעדינות את הראש לעברו", נטע הדגימה את התנועה בזמן
שדיברה.
"ואז הוא נישק אותי, וואו, איזה נשיקה. ואז, אתם לא תאמינו מה
קרה. הדלת נפתחה והתחילו צעקות וקללות ואני פשוט ברחתי משם".
"זאת היתה דנה", אמרה מיכל ולא היה ברור אם היא שואלת או
מציינת עובדה.
נטע משכה בכתפיה, "שמעתי מאחורי שהיא צועקת עליו שהוא בוגד בה.
הוא ניסה להרגיע אותה, אבל לא התכוונתי להשאר לחגיגה".
נועה הביטה במיכל ויכלה להשבע שהיא מסתירה חיוך. "את התקשרת
לדנה?".
מיכל אמרה, "מה פתאום, אני התכוונתי רק לספר לה על זה ושתהיה
לי הוכחה מנטע".
"ואיך היא הגיעה פתאום? סתם צירוף מקרים?", שאלה נועה.
"טוב בנות, זה לא ממש מטריד אותי איך ומה, אבל ברגע שהם נפרדים
רשמית, אני רוצה לדעת", אמרה נטע. נועה קמה "אני הולכת להתקשר
לדנה". מיכל אחזה בידה, "שבי, את לא אמורה לדעת מכלום".
נועה משכה את ידה, "את לא היית צריכה להתערב, אם היא היתה
צריכה לגלות, זה היה קורה גם בלעדייך. עכשיו שתינו אשמות במה
שקרה, ואם הם יפרדו, אני ארגיש אחראית".
נועה הלכה.
וחוץ מזה, את פירקת את האחווה שלנו, ולא נראה לי שאפשר יהיה
לחבר אותה שוב.
את המשפט האחרון נועה לא אמרה בקול רם, אבל הוא הדהד במוחה
כאילו צעקה אותו.


===========================================

נכתב לסדנה השבע עשרה וניתן למצוא כאן את הקווים המנחים לה

http://stage.co.il/forum/read.php?f=13&i=2958&t=2958&v=t