אני קם בבהלה. יש מישהו בחדר. הכל חשוך. זרם אויר קר, קפוא,
חותך בצלעות כמו סכין.
מרחוק אני שומע צעדים. פתאום החושך מתמלא ביללה, מלאת כאב
ופחד, שנמשכת ונמשכת. זה לא נגמר.
אני קם, ומתחיל לגשש באפילה לכיוון הקול. הבכי דועך ואני שומע
את הצעדים מתקרבים.
מתחיל להתבהר. אור חיוור מוזר. אני רואה דמות שוכבת על מיטה,
רועדת מפחד. אני מושיט יד לגעת בו-

אני פותח את העיניים בבהלה, בטוח שמישהו נוגע בי. הכל חשוך,
וזרם אויר קר חותך בצלעות שלי כמו סכין.
אני חוזר לשכב ומחכה לצרחה שתבוא, עדיין מרגיש יד קרה כמו
המוות מונחת על הכתף שלי.