רן פרידור / נעורים |
העצים ללבלב,
שבו נעוריי
לבקש על עצמם
ולא נדחו.
חיפשתי להם דרך,
בוא אל היכל קדשי,
לרענן פרקי זכרונותי
ולא עוד.
כי נטתה השמש לשקוע,
והירח באורו המלא,
חשף קמטי בגרותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|