בהתחלה, היה שקט, ואז כל הדבר העצום הזה שאנחנו קוראים לו
יקום, נוצר, זה היה בום עצום ששחרר את כל עוצמתו אל המרחב
האינסופי, אלפי על גבי אלפי של כוכבים שוחררו מהלחץ האדיר
והתפזרו למספר בלתי נתפס בכלל של נקודות אור ברקיע, ואז, היה
שוב שקט.

בין כל אותם כוכבים, שייט לו במרחב גם הכוכב הזה לו אנו קוראים
בשם המטופש "ארץ", גם הוא שוחרר מהלחץ והוא רחש חיים, כל מיני
לטאות ענק, ציפורים בגודל של סמיטריילר, ג'ונגלים עצומים הכל
חיו יחד באיזון יחסי, זה אכל את זה וההוא אכל את ההוא, כולם
חיים בלי לדעת שעוד כמה מיליוני שנים הכל ייגמר בבום אחד.

באותו יום בשעת אחר הצהרים המאוחרת, איזו לטאה מסוג זה או אחר
לעסה לה בשלווה פיסת דשא מצהיבה, בלי לדעת שבין השיחים עמדו
חבורה של בריוני לטאות שהתחביב האהוב עליהם היה לצוד לטאות
אחרות שאוכלות דשא מצהיב, הם בדיוק התכוונו לזנק מן השיחים
ולקרוע לגזרים את אותה לטאה שגורלה היה להיות ארוחת הערב
כשפתאום, ב-ו-ם, מטאורית בגודל של חצי טקסס פגע בכוכב ומחק תוך
כמה דקות את רוב החיים, אלה ששרדו את הפיצוץ נותרו חסרי אונים
מול חורף גרעיני שהיה עתיד לבוא.

אחרי עוד כמה מיליוני שנים, החלו החיים מחדש, הפעם היונקים
שלטו, בתהליך האבולוציה גברו לבסוף בני האדם, באותה התקופה,
דומים יותר לקופים מאשר לבני האדם שאנו מכירים היום אך עם
השנים השתכללו, העמידה הזקופה תפסה את מקומה של החצי זחילה חצי
הליכה שפופה, את האלה החליף ה-אם 16 השחור והמבריק ואת השבטים
שחיו במערות החליפו הערים על כל נוחיותם.

לא עברו מספיק שנים בערך לקראת סוף האלף השני לפי הספירה
הנוצרית ותחילת האלף השלישי, והאדם החל משמיד את עצמו, "מנסר
את הענף שעליו ישב" הורס את עולמו שלו, מזהם, משחית, טובח,
חופר ומפוצץ, האדם הפך ל"סרטן" של הכוכב, הוא שדד ובזז את כול
אוצרות הטבע למען נוחיותו, והרס את אזורי המחיה של כמה זנים
נדירם שכמותם לא יראו עוד לעולם, ובעודו משמיד את העולם שלו,
החל לחפש עולם אחר שישמש לו כעולם בית, עולם נוסף, שלא במודע,
יהרוס.

האדם לבסוף מצא את אשר חיפש, עולם חדש, זהה כמעט לחלוטין
בתנאים שנמצאו על כדור הארץ לפני ההרס שגרם לו האדם, עולם
שנראה כחלום רחוק, ועכשיו היה קרוב מתמיד, מרחק זעום של 20
שנות אור בלבד, כוכב שנעלם עד כה מעיני המדענים, כוכב שהיה
גדול בהרבה מכדור הארץ ונראה כגן עדן, מיד החל האדם ליצור
חלליות ענק שייקחו את כל אלו שיכלו לשלם בעד הנסיעה, המחיר
ההתחלתי היה 3 מיליון דינרים בינלאומיים שהחליפו לקראת שנות
העשרים של המאה העשרים ושלושה כדי לאפשר סחר פשוט יותר בין
המדינות (שער המטבע של כל דינר בינלאומי כזה היה 5.80 שקלים
מכאן שעלות הנסיעה הייתה 17,400,000 ש"ח- רק שתדעו), אך כעבור
הזמן המחיר ירד ל200,000 דינר (1,160,000 ש"ח) וכך יצאו כ- 10
מליון תושבי "ארץ" לכיוון כוכב הבית החדש שנקרא "עולם
התקווה".

המסע היה אמור להימשך כ- 30 שעות (תודות לטכנולוגיה החדישה של
נסיעה בעל חלל שאפשרה מעבר של כמה אלפי קילומטרים בזמן מועט),
ואחרי הזמן המשוער הגיעו החלליות ליעדן.
האנשים היו מאושרים, ומיד החלו כל פעולות ההתיישבות הנחוצים,
בתוך עשור אחד כבר הייתה האוכלוסיה של "עולם התקווה" מבוססת
וחיה לה בשלווה, בתוך העשור הזה גם הוכפל מספר התושבים
והאוכלוסיה מנתה כ- 20 מליון תושבים. המצב נראה כטוב מתמיד.

לאחר כמאה שנה, כששני הדורות הראשונים כבר מתו מזמן (אתם
מבינים, תחום הרפואה על "ארץ" היה אומנם מפותח אבל על "עולם
התקווה" כל המחקרים המדעיים היו עוד בחיתולים ואורך חיים
נורמאלי לבן אדם היה 60 שנה), החלו שוב סימנים מדאיגים של הרס
הפלנטה, יושבי "עולם התקווה" הלכו בדיוק באותו המסלול של "ארץ"
כיון שלא ידעו משהו אחר ולכן החלו להרוס את הפלנטה שלהם, בזדון
או בלי ידיעה.

לא עברו להם 500 שנה ו"עולם התקווה" נראה בדיוק כמו שנראה
"ארץ" (שאגב, תושביו מתו  מזמן בשל חוסר של חמצן, אוכל ומים)
כאשר עזבו אותו התושבים לפני 600 שנה. "עולם התקווה" הפך את
שמו ל"קץ התקווה".

האנשים על "קץ התקווה" גוועו לאיטם, לא נראתה ישועה באופק,
המצב היה אבוד, אך פתאום כמו סימן מאלוהים, ירדה על העיר
המרכזית חללית כסופה, מלאה אורות מהבהבים, מבריקה ונוצצת,
מתוך החללית יצאו 3 יצורים שנראו בדיוק כמו אנושיים, כולם
לובשים בלבן, בעלי זקנים ארוכים וכסופים ועיניים כחולות
בוהקות.

אחד האנשים פנה אל האוכלוסיה שעמדה ובהתה בהלם בהם "תושבי
הכוכב שמעו נא לי", קולו הדהד בכל בית, בכל רחוב, ואפילו בתוך
ראשם של האנשים, כולם שמעו אותו, בכל העולם.
"תושבים יקרים" הוא אמר אחרי דקה של שקט " אני הוא ג'ון, אני
בא מכוכב רחוק, כמה אלפי שנות אור, כוכב ושמו עטנת', אבות
אבותי נלקחו מכדור הארץ לשם על ידי גזע עתיק של מה שאתם מכנים
'חייזרים', ומה שאנו מכנים 'המשיעים', הם צפו בכדור הארץ זמן
רב וראו את העתיד, הם ידעו שהאדם ישמיד אותו ולכן לקחו את אבות
אבותי לשם, על מנת להצילם, הם לימדו אותם את הדרכים הנכונות,
איך לקחת את מה שנחוץ מן הטבע ולא יותר מזה, איך לשמור על
איזון, איך לא להשמיד את הכוכב, וכך אנו חיים בכוכב עטנת' זה
כבר כמה מיליוני שנים, ועכשיו ידידי, אחרי שצפינו בכם, החלטנו
להציל את מה שנשאר מהמין האנושי ולקחת אתכם לעולם הבית שלנו,
אל דאגה, מקום יש בשפע!"
האנשים היו המומים, במשך כמה אלפי שנים אף אחד לא שיער  שיש
חייזרים והנה הם עומדים כאן ומציעים עזרה, זה היה מדהים.

שנה לאחר מכן, כל תושבי "קץ התקווה" התמקמו להם בנחת בכוכב
שהסתבר להיות עצום ממדים, עטנת', הם החלו את חייהם מחדש בשנית,
הפעם עם עתיד ורוד יותר.

חלפו להם כמה יובלים וכבר לא יכלת להבדיל בין תושב עטנת' מקורי
לבין צאצאו של זה שבא מ"קץ התקווה", החיים היו טובים לכולם ,
היה מזון בשפע, אויר צלול, מים ככול שרצו והמקום נראה שבדרך
מסתורית לא נגמר.

ג'וני היה נער שובב בעל פרצוף מחוטב וחייכני, שיער ארוך וגולש,
שהיה אדום כמו אש ועיניים ירוקות, ג'וני היה בן 17 וככל נער בן
17 הוא היה חסר מנוחה, נכון שכל הבנות בכפר הסתכלו עליו אבל
לג'וני לא היה איכפת, הוא לא רצה אף אחת מהם, הוא רצה לנדוד,
לראות עולם, הוא ידע שחברה בגיל כזה תקבול אותו למקום, הוא רצה
להיות חופשי, באותו בוקר, בשעה די מוקדמת כשהשמש בדיוק זרחה,
ג'וני קם התלבש ויצא מן הבית בחשאי, הוא רץ ויצא מן הכפר בלי
שירגישו בו, והתקדם לעבר ההרים.
ההרים הקיפו את הכפר של ג'וני מכל עבר, אף אחד לא חצה אותם אף
פעם, לפחות לא ברגל, אבל ג'וני התכוון להיות הראשון, הוא החל
את הטיפוס שלו בשמחה והתקדם בקצב מרשים, הוא היה חזק מאוד ובעל
זריזות ויכולת טיפוס של חתול, הוא היה בנוי בשביל טיפוס על
ההרים האלה והוא הודה לאלים על כך, בשעת הצהרים היה ג'וני
במרחק לא רב מן הפסגה, הוא עצר לנוח ולאכול, הוא חיפש מקום נוח
לעצירה וראה במרחק של כמה מטרים מערה, הוא הגיע לשם ונכנס
פנימה, ונעצר, חיכה שניה שעיניו יתרגלו לחושך וצעד פנימה, אחרי
כמה מאות מטרים, הוא הבחין שיש אור בקצה, הוא החל להתקדם מהר
יותר, וכשהגיע לפתח קפא, מולו ראה חללית ענקית, אך זה לא היה
הדבר שהטריד אותו, הדבר שגרם לא לאי נוחות היה הצבא.
מסביב לחללית עמד צבא ענקי של יצורים שלא היו אנושים בשום
צורה, הם היו בגובה של 4 מטרים, שחורים עם עיניים ירוקות, בעלי
4 זרועות ומראה מאיים, כולם החזיקו רובים (ג'וני שגדל בכפר
שוחר שלום לא ידע שהם רובים אך היה לו ברור שאלה כלי נשק),
ועמדו בצורה מיוחדת כאשר אחד מהם הולך לפני השורות הלוך וחזור
וצועק בשפה לא מובנת, מדי פעם צעקו גם החיילים בתשובה, ג'וני
לא הבין מה מתרחש.
שלוש שעות של צפיה עברו עד שכל החיילים רצו לתוך החללית, והיא
המריאה דרך חור בגג שג'וני לא שם לב אליו עד כה.

ג'וני ברח לכיוון הכפר, את הירידה מטה הוא עשה ביתר קלות, קפץ
מבולדר אחד למשנהו, ספק רץ ספק מתגלגל, אך לא במהירות מספקת,
מרחוק הוא ראה את הכפר שלו מושמד על ידי אותם יצורים, כאשר
הגיע לשם לבסוף המקום היה באפר, דבר לא נשאר, ג'וני נכנס לאמצע
המעגל החרוך שהיה פעם הכפר שלו, הבית שלו וכל עולמו, נעמד זקוף
ונשבע לנקום.

ג'וני לא הגיע רחוק, בדרכו לכפר שכן שראה מפסגת ההרים, הוא
נלכד ונורה במן אקדח ליזר מגניב וחדשני.

הסיפור נכתב כדי להסביר שלא כל אחד שמחליט לעשות מעשה הירואי
יכול להצליח, אז אל תחשבו שאתם סופרמן ותקפצו משולחן כשמפה
אדומה קשורה לכם לצוואר.