|
בחלון קטנטן את מביטה אל העולם
מבטך נסוך בטל אהבתך אליו
והעולם מביט בך חזרה ומשתומם
מדוע טל הגרת ולא חיוך עניו?
מדוע לא צחוק נשקף מן המסגרת?
צחוק הגורל הוא החיוך שעל שפתייך
ואולי זו העצבות הזו שעל פניו שלטת
שמוצאת חן בעצבות שעל פנייך
טעמי את הטעם
של הקשת הזוהרת
מן האור שבעיניך
שזולג עד לשפתיים
ודעי שאני
אם יום אחד תרשי
ארצה לטעום מעט מן האור
וללטף מן הלחי את השיער הסתור |
|
|
באו מההפקה
ואמרו לי שאני
יוצא לא טוב
בטלוויזיה,
ושההגשה שלי
רובוטית וחסרת
רגש.
אופטימוס
פריים-טיים
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.