יום שישי. צהריים , אני מסתובבת ברחוב.
המון של אנשים מסתובב איתי גם.
אני מזיעה.
ונעים לי.
אם הייתי יכולה , הייתי מוציאה לשון ומלקקת את עצמי.
מלקקת ומרגישה את המתיקות המרגשת שבזיעה.

ואני ממשיכה ללכת.
נושמת את ריחות הזיעה של האנשים מסביבי.
החזיה לוחצת לי.
ואני חושבת להיכנס לקניון ולהוריד אותה בשירותים,
להרגיש חפשיה.

   המאבטח דורש לבדוק את התיק.
ואני חושבת על הידיים שלו , גולשות לי על השדיים שיזדקרו
ויתרגשו ויקבלו חיים.
  המאבטח רוצה שאני אכנס.
אידיוט!.
נשים שמנות עוברות ליידי ואני ישר יורקת נגד עין הרעה.
   
    ואז הוא מסתכל עלי. מתקדם ונתקל בי .
אני חושבת שאני נופלת.
העיניים שלו מפשיטות אותי . נהיה לי חם.
הפיטמות מזדקרות לי . ניהיה לי מתוק בתחתונים , אני כמעט ולא
נושמת..
הוא מציע לי קפה כדי להתנצל.
אני רועדת.
ומסכימה בחיוך רחב.
אנחנו מחליפים שמות כדי להרגע.
הקפה החם שורף לי בגרון והיד שלי מרגישה ליטוף.

   הוא מבקש ממני להצטרף אליו לסיבוב.
ואני רואה לבבות קטנים מרחפים מסביבי.
אני חושבת לעצמי בדרך שחבל שאימא לא רואה אותי עכשיו צועדת ליד
גבר שחושב שאני יפה , שאני מושכת , שאני מרגשת.

  ברחוב הלוהט הוא מחזיק לי יד.
אני מרגישה ברכה מתקרבת ונוגעת לי בראש.
הוא מספר לי על היום -יום שלו.
על הקושי לקום מוקדם ולהתמקד.
על הבית שהוא יבנה ויהיה מוקף בשושנים ותרנגולות יטילו לו
ביצים של אושר.
  ואני בוכה.
והוא מנשק אותי והלשון שלו מלקקת לי בעונג את הדמעות.
ליד כולם, שעוברים ולוחשים.
   זונות כולם!.

 אנחנו עוצרים ליד המכונית שלו שנוצצת לי ירוק בעיניים.
הוא פותח לי דלת ואני מתישבת וחושבת שהחיים שלי נגמרו היום
והתחילו היום . גם.
בערך.

   הוא משמיע לנו מוסיקה סוערת בקול גדול.
ואני משתוללת ,ככה , בישיבה באוטו.
אנשים שמסתכלים מחלונות של מכוניות נוסעות מקבלים ממנו קללות
והבטחה שאלוהים יגיע אליהם עוד היום הביתה.
 אני מתמוגגת.
אהוב ליבי עוצר ליד הבית.
נשים זקנות מסתכלות ואני מסתכלת ויורקת נגד עין הרעה.
 הדלת נפתחת וריח טחב נדחף לי לתוך האף.
אני מחייכת.

     אהובי סוגר את הדלת ומוריד חולצה , נעליים ומכנסיים.
את התחתונים אני מורידה לו בעדינות ומלקקת אותו.
אהובי שר לי שיר.
ומוריד לי חולצה וחזיה , מלטף לי את הצוואר.
אני נשכבת על הרצפה ומורידה מכנסיים.
     תחתונים לא לבשתי היום. למזל !.
אהובי נשכב עלי ומנשק את שיער הערווה שלי.
קר לי.
ואני שורקת.
אהוב ליבי קורה לי לפתוח ואני צועקת בקול , בשמחה , בצהלה
גדולה.

  אני לוקחת סיגריה כדי לנשום.
ואהוב ליבי לוקח מכנסיים וחולצה ונכנס למקלחת.
אני מתרגשת ומחכה.

   ואהובי יוצא לבוש וצועק עלי להתלבש ולהתעופף.
אני מחיכת והוא בועט בי.
אני עוצרת ומנסה לחשוב ואהובי דוחף אותי החוצה.
את הבגדים הוא מעיף עלי.
אני יושבת על הריצפה , רק לא לבכות.

    שוב הזקנות עוברות , נעמדות ונועצות עיניים.
אני נועצת גם ומקללת את העתיד שלהן.
הן צועקות עלי בשפה זרה ואני יורקת שוב נגד עין הרעה.
עכשיו רק להתלבש ולעוף מפה.

   אני נעמדת שוב לרגע ומסתכלת בפעם האחרונה.
אהובי האידיוט מסתובב ליד החלון ומדבר בטלפון.
אני מרימה אבן וזורקת עליו , ואחר כך עוד אחת ועוד אחת ועוד
אחת.
ואז אני הולכת ומחייכת.
הבן זונה לא יגרום לי לבכות.
הבן זונה יפגוש היום בלילה את אלוהים ,אישית, פנים מול פנים !
או שהוא יהיה אבא , ואני אהיה אמא , או שהוא ימות , ואני אהיה
רוצחת
בעמוד הראשון של העיתון.