לבן, לבן הקיר שממולי
מוציא את העיניים
וכל מה שבזווית העין
לבן גם הוא.
ריק הארון
חסרת פנים הדלת
הכל בוהק בלובן שכזה של שיפוצים
אור רך,
אור רך של אחר-הצהריים
נשפך לחדר
כה עדין
מרדים.
השקט מוחשי
ושום דבר לא זז,
גם לא המחשבות
של זאת שלידי.
רק מים עמוקים
ממלאים ת'ראש
זה או ביצה עומדת
או ים ללא גבולות
בלתי נתפס ולא ידוע
אני טובעת לתוכו.
ומאי-שם, מקצה עולם
באים בהמונים
כמו קרני האור
שקטים, אך נחושים
זורמים אלי - גלים
שוטפים, מתגלגלים
וסוחפים עימם
אל קצה שני
חופים הרחוקים מכאן.
ורחש התנפצות בחוף
נוהם ומהדהד
חוט להט שבראש
הולך ומתהדק
צריך להתאפק
לא לפהק.
אך התלמידה
אף לא מנידה עפעף
שקועה עמוק בתוך הספר
בלובן של הדף.
עיניים נחלשות
מסך שחור יורד
ושוב כתמים של אור
ושוב הראש כבד.
הבזקים של צבע
מזכרת מחופי עולם
צהוב החול
אור שמש
כחול הים
כולם מרוססים
על קיר לבן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.