השבוע 5-6/07/2004 היה לי את הטקס ונשף הסיום של בית הספר.
פלצני כמו שחשבתי שיהיה.
נתחיל בטקס. הטקס בעיקרון היה טקס של ילדים בכיתה ו, רק עם
יותר דברים של כיתה י"ב. נתחיל בנאומים. 4 נאומים של המנהלת,
סגנית מנהלת, יועצת ויושב ראש ועד ההורים. אה! וגם ילד מהשכבה
עלה לנאום. נציג של השכבה אלק. כל אחד ואחד מהם אמר תודה לכל
החמישה האלה, לכל מחנכת ומחנכת בנפרד, לכל מי שעובד בביצפר
ולכל נמלה קטנה שאי פעם דרכה בשטח ביצפר! ראבק! אמרתם תודה פעם
אחת, למה למשוך את זה לשעה וחצי של נאומים? אמרתם תודה
למנהלת?! בסדר, הבנו. אז יאללה, תגמרו עם זה. ומה הקטע בלספר
לנו מה עבר עלינו השנה? אני מן הסתם יודע מה עבר עלי השנה, לא?

נעבור הלאה. היו שירים, כל מיני קטעים מפגרים כאלה. "תגידו
חבר'ה! איזה מחזור אנחנו? מ"א?" "לא!" "מ"ב?" "לא!" "אז איזה
מחזור???" "מ"ג כמובן!" זה היה מפגר כל כך... בעיקרון היו
מליון קטעים כאלה. ואז הייתה הצגת סוף שנה. וואי זה היה
מסריח... לקחו כל מיני שירים ושינו להם קצת את המילים כדי שהשם
של הביצפר יהייה תקוע בכל שיר פעמיים בכל שורה. האנשים שכל
השכבה שונאת, או הכי מקובלים יעני, היו בהצגה הזאת. אלה שבאמצע
- לא היו. שירים, קטעי דיבור...הכל פלצני ומסריח. ואז בסוף,
איזה שיר שמו לנו? כמובן... "אולי עוד קיץ...אנחנו ניפגש...".
אותו שיר ששמים ב-כ-ל טקס סיום של כל ביצפר בכל שנה! ואז לקראת
הסוף היו זיקוקים כאלה שיוצאים מהבמה, כל התלמידים עלו על
הבמה, פתחו 2 שמפניות והשפריצו על כל התלמידים...ובזה זה
נגמר.

הנשף. זה היה...פלצני, מסריח, צפוני, סנובי ומפוצץ פוזה. אבל
בכל זאת, היה כיף. למה היה כיף? כי אני חי כל החיים שלי
בפלצנות הזאת אז מן הסתם שזה יהייה כיף. אנשים באו לבושים כמו
מליון דולר! הבגדים שלהם עולים יותר מהחיים שלי!
הגעתי בין הראשונים. אחרי איזה 10 דקות שהייתי שם הגיעו זוג
חברים (שני בנים ולא הומואים. נסביר לכם בקצרה: שני חברים, לאו
דווקא מזדיינים ומתנשקים. כמו ידידים) שהיו לבושים כמו
הבליינים! בגדים לבנים, נעליים לבנות. איך שהם נכנסו אמרתי להם
לדפוק פוזה כדי שאני אוכל לצלם. כולם באו עם בגדים מטורפים, עם
טוקסידו, עם פרח בכיס הקדמי, עם שמלות שעולות כמו פורשה (אל
תתווכחו! אומרים פורשה), ואפילו הייתה אחת שבאה עם תחתונים,
חזיה ושמלה. מן הסתם שהיא תבוא ככה אבל השמלה שלה הייתה רשת!
כמו באם טי וי או טקס פלצני אחר. היו כמה אנשים שהביאו סיגרים,
הוציאו מהכיס והתחילו לחלק לאנשים כאילו יש להם חברת היי טק של
מיליארדיי דולרים! כל אחד רצה לדפוק פוזה אחרונה לפני כל
השכבה, כדי שכולם יזכרו אותו בתור אחד שנראה פיצוץ וכמו מליון
דולר. ישכחו שהם כולם הלכו עם שרוולים כל השנה אבל יזכרו את
החליפה או את הבגדים של ארמאני.
הגישו שם סושי, אוכל די טעים דווקא בנוסף לסושי והיה די ג'יי
דפוק. אה! שכחתי להוסיף שהנשף היה בבית מלון!! דיוויד
אינטרקונטיננטל. לקח לי שעתיים לכתוב את זה! לא משנה... זה היה
בבית מלון הטחון הזה וכמובן שהכל עלה מליון דולר. כמובן שלא
הרשו אלכוהול. רגע, מה ז"א כמובן?? לגימנסיה הרצליה לא רק
הביאו אלכוהול - שמו להם פינת נרגילה!!! סעמק! בני
זונות...ואני צריך להתקע עם פנטה מזדיינת שאח"כ גורמת לי לטעם
מגעיל בפה. קיצור, זה היה הנשף. כל אחד דפק פוזה כמו שבחיים לא
חשבתי שאני אראה, וכמובן - שנהניתי. מה לעשות? אני חלק מזה...
אבל שורה תחתונה, היה פלצני.