ברגעים קודרים, בגשם
אנשים ממשיכים,
מסתכלים על הרחובות הריקים,
על נופים שהמוזיקה עושה אותם יותר יפים.

רגשות הלב, כמה מוזרות הן,
הפכפכיות ולעולם לא מובנות,
האם זהו כל תבונתנו?
כשאנו מסתתרים מאחורי טיפות גשם קטנות.

הסוף המר הוא יהיה לגאולה
הגאולה היא תהיה האושר
האושר הוא ההבנה
ההבנה תמיד תהיה בסוף.

הבנת האדם לעולם לא תהיה שלמה,
אפשר להבין רק עם הלב,
אך הלב תמיד כואב מבפנים,
ראיית האדם לעולם לא תהיה שלמה,
אפשר לראות רק אם נבין,
אז מתי נראה אנו את החיים?

תשובה לעולם לא אמצא
וידי כבולות
הרוח החורפית, היא תיקח אותי אל מעבר לגבולות.