22/08/2003


בהתחלה הייתה רק שמש.
בעצלתיים היא נעה במרחבים העצומים ודבר לא עמד בדרכה .
לאחר ימים רבים מאוד, שאיש אינו יודע כמה, החל להסתנן לתוכה
חוסר מנוחה.
"מה קורה לי?" שאלה, אך לא היה מי שישיב לה.
טיפסה גבוה ככל שרק יכולה הייתה ולפתע עצר בעדה משהו - היכל
בוהק .
ניסתה השמש להציץ פנימה אך לא היה מהיכן להציץ , ומלבד זאת,
היא חשבה על משהו כמו -
מי שמציץ נפגע, ומלבד זאת - נשבה שם  ר ו ח .
זה היה משהו חדש, משהו מרענן ,משהו מרעיש ומרגש.
היא לא ידעה מנין בא השם הזה - ר ו ח  למוחה הקודח, אך
המערבולת הסובבת וסובבת מצאה חן בעיניה.
רוצה לשחק אתי, ר ו ח ? שאלה בתקווה.
הר ו ח שתקה, הרוח הייתה עסוקה בעצמה, והשמש, כל כך משתוקקת
להיות חלק מהמשחק החדש,  בבקשה! ב ב ק ש ה! אמרה השמש, שוב
מילה חדשה שצצה לה ככה פתאום,
והמילה הזו, לא יאומן, המילה עצרה את משחקי הרוח והיא פנתה
אליה ושאלה, ברוחית קלילה כמובן: מי את, מה רצונך? וסיימה בקול
שירה צלול וגבוה, הו, הו, הו.
נתקפה השמש בבישנות.
מה שבא מהרוח היה כה נעים וטוב!
אני חפצה לעשות מה שאתה עושה, ביקשה.
קצת מסובך אתך, בלתי אפשרי כמעט להתקרב אליך, עלי לנשוף ולנשוב
עליך, את יודעת מהו המשחק שאנחנו משחקים?
נאנחה השמש בייאוש.
הרוח נרתע בבהלה: בבקשה, אל תאנחי, את ממש מסוכנת!
זאת ההרגשה שלי אליך. אני בוערת כולי, התוכל לנשוף עלי כמו
קודם? זה היה כה נפלא.
אני בוער, זו תחושה חדשה, אני מרגיש, זה חדש, חשב השמש
בפליאה.
תמתיני, אני יוצרת רוחות חדשות, ביקשה הרוח.
לא הבנתי, את יוצרת משהו מעצמך?
בוודאי, לא נעים להיות לבד. עכשיו יצרתי את אחותי - רוח הצפון.
הכר אותה בבקשה, אם יש לך זמן.
שבי וראי מה עוד אצור מהמערבולת.
ישב השמש בפינה, והרוח יצרה את רוח הדרום ורוח המערב.
יצאו הרוחות לשחק ועד מהרה נעלמו.
שוב נותרת לבד, נעצבה השמש.
מה פתאום, אמר הרוח. יש לי כמה לחשים שאין לאף אחד.
לי אין כלום. נעצבה השמש ופניה הצהיבו מקנאה.
תלמד אותי?! ביקשה. בבקשה, התחננה, תלמד אותי?
אני אחשוב, השיבה הרוח, יש לך משהו לתת לי?
כלום! לחשה השמש.
תשמעי, אולי תסכימי לכך - את אינך מוכרחה להסכים, מפעם לפעם,
כאשר יתקוף אותנו השעמום, התרשי לנו לתקוף אותך? לפני שאת
מתפרצת בחמה, הניחי לי להסביר לך יקירתי היוקדת, הלוהטת, עלינו
לצנן את התלהבותך.
ארבעתנו, ניצור מסך מעניין , משהו שלא יסנוור כל כך. הרוח
סובבה את השמש ונשפה באוזנה בעדינות.
זה היה טוב, זה היה כל כך טוב! אפשר שוב, באותו מקום בדיוק,
ההרגשה היא, אלוהית! גרגרה השמש.
אני מסנוורת אותך! נפעמה השמש, אני, הסמיקה השמש, המילים
החדשות שצצות בי מפליאות אותי, והמסך, אמור לי יקירי, מהו המסך
שאתה מדבר עליו בהתפעלות, משהו חדש? צחקקה.
הרוח סובב אותה ודגדג בצדדיה, וצחק עמה.
הקשיבי חמודה, ככל שאת מנסה להתקרב, אנחנו, מתרחקות ממך, הביטי
למטה, למטה, כן, שם, הכחול הזה, הכחול רחב הידיים, אלו מים.
מים. שיננה השמש ושלחה לשון לטעום מהמים.
לא עכשיו. הקשיבי לי, אני מנסה להסביר משהו, המים, זה משהו
מיוחד, אין כמוהו בשום מקום. בינתיים. קריר, ורגוע, רטוב, מאוד
רטוב.. אבל, פה אני זקוק לעזרתך.
שיתוף פעולה הדוק הכרחי, מובן? הכרחי.
המים. אמר השמש, המים הקרירים, הרגועים, יביאו מרגוע לעורי
היוקד, יביאו לי תקווה.
את חייבת להתרכז בי, שמש, אל תתפזרי בבקשה. אחיותיי, בנותיי,
בעזרתן אנשוף עליהם קלות, על המים, עליך להתקרב אליהם, כך, עוד
מעט, קצת יותר קרוב, נהדר, אפשר יותר קרוב, כמה מקסימה את להבה
צהבהבה שלי, יפתי הבלתי נסבלת, הנה, האם את חשה בנשיפותיהן של
בנותיי? איך ההרגשה? בואי ושבי כאן לצדי, לא כל כך צמוד, תודה,
את באמת צורבת.
נשב ונפטפט קצת?
הביטי רוח, שם רחוק, משהו חדש! משהו עולה שם.
הביט הרוח וצחק, משהו חדש שמש שלי, משהו שאת יצרת.
אני?! אני יצרתי משהו חדש ומרתק זה. התגלגלה השמש בגאווה
ושילחה זוהר לכל עבר.
נמלט הרוח ושב מקץ זמן.
הנה אתה רוח, הבט, אמור לי, מה זה? לחשה אל הרוח בהתרגשות,
אמור לי, אני אתפוצץ אם לא אדע, מהו הדבר שיצרתי?
הרגעי, ביג דיל, יצרת משהו, זה מתרחש כל הזמן, מאז שהוא סיים
את המלאכה.
השמש לא הבין, השמש לא שמע.
ניתן לו שם. נעניק לו שם שיעזור לו, אמרה השמש.
שם, רעיון טוב, הדבר ההוא שבא מלמטה, מהמים, מהכלום, מהמים...
שקע הרוח במחשבות,
אני זרעתי אותם, כמו ההוא שאסור לומר את שמו, הגנן מהגן, אתה
מכיר אותו, יש לי, יש לי חרוז מתאים: גנן ענן. השמש התלהבה
מאוד.
ענן? אמר הרוח, ענן, תני לי לחשוב.
מה יש פה לחשוב, זה פשוט, ענן, עננת, עננים. ענן ועננת יצאו
לטייל ומיד אחריהם הופיעו עננים. אני זרעתי עננים! אני הגנן של
המים!
רגע אחד, לא כל כך מהר. נזף בה הרוח. אבל הרעיון מצוין, אני קד
בפניך יקירתי הלוהטת, ענן ועננים. פשוט נהדר!
החלה השמש להשתעמם.
ומה אפשר לעשות עם הדבר הקטן הזה? שאלה בבוז פתאומי.
מה אתך שמש, זה הקטן גדול יהיה, סבלנות, תני לו להתפתח.
בינתיים, אני הולכת לנוח בפינת הכחול ההיא, הקרירה והנעימה.
הרוח נשף בפניה של השמש, ועשן עלה והסתלסל, ענן דקיק ועדין.
לכמה זמן?
מה? תמהה השמש.
לכמה זמן את פורשת מאתנו? שאל הרוח ונשף במרץ על פניה בנסיון
לצננה.
נעים לי, פורשת? זמן? מילים חדשות. מהו זמן? היכן הוא?
היסס הרוח, אני לא בטוח, אבל הוא כאן, בכל מקום, את לא חשה בו?
הוא קודם, ועכשיו, ואחר-כך, ומתי, ורגע ו... זמן. הוא נוצר
אתנו, הוא מעכב אותנו, לפעמים משהה ולפעמים מסתתר, פעם הוא
נעלם להרבה זמן , הוא קפא.
מעניין, לרגע חשבתי שראיתי אותו כאן, הוא כזה חמקמק , נכון?
צחקה השמש.
פתאום היא יודעת הכל, מלמל הרוח , רק הגיעה וכבר משתלטת על הכל
.
שמעה השמש , אני לא כזאת, אני דווקא מאוד חברותית, רק תגיד לי
מה לעשות, אל תלך רוח, בבקשה.
שוב המילה, מילת הקסם.  הרוח פנתה אל השמש: את יודעת איך נוצר
הזמן?
לא. אולי, הוא, אולי כלום? השיבה השמש בהיסוס. אני לא בטוחה,
אבל, זמן היה כאן כל הזמן, זה מה שאתה אומר? מההתחלה שלו שלנו
שלי?
חם, חם, כמעט לוהט! הלל הרוח ביללה חדה. הקשיבי בובלה, שמעי מה
יש לזקנים לומר.
אני יודעת, צייצה רוח המזרח, טעמתי אותו, את הרוח, הוא מתוק
חמוץ. לפעמים מעופש, לפעמים חריף וצורב. בעיקר אדיש, התערבה
אחותה, ניסיתי אותו, הקפתי אותו, ליטפתי, נשפתי אהבתי, כלום,
חמק עבר לו.
שמעת, אמרה רוח הצפון הצפצפנית, הזמן הזה, חם קר, בהיר כהה,
לבן שחור. זמן שנוי במחלוקת, הייתי אומרת, שקצת קשה להניח עליו
יד, חמקמק השובב.
אינכן מבינות דבר, אינכן מבינות אותו. השמיעה מזרח את קולה
בסלסול ענוג, אני דברתי עם כבודו.
יראה גדולה נפלה על כולם. השמש עמד דום ואחיו הצעיר, הלבקן
הבישן ,שהסתתר גבוה מאחורי רבבות רסיסי מחשבות עצר את מחשבותיו
והם החלו ליפול וליפול וליפול...
היא דיברה עם כבודו ! היא דיברה עם הממציא הכל יכול, הממציא!
אופס, עבר רגע וחמק ונעלם. מישהו הצליח לראותו? צחקקה מזרח
בפינוק.
שמש קינאה.
קינאה צהובה ויוקדת, קינאה מסנוורת מעוורת והורסת.
אני הייתי כאן קודם והיה עליך להראותו לי! רעמה השמש וירקה אש
לעבר רוח המזרח.
נרתעו כולם מפניה ורוח המזרח מפונקת ספגה מכה לוהבת חורכת .
הו, הו, שמש, עצור את סוסיך ! מה קורה כאן, מה אתה עושה לנו
טרור ?
מילה חדשה ומרושעת! מוצאת חן בעיני המילה , ט ר ו ר ..ר.ר.ר ,
שמעי שמש חמדתי, רדי מהעץ , טיפסת גבוה יותר מדי, רדי והתחילי
להתאפס, לכי להתרענן בצוננים.
ספר לי על הזמן , האם קרוב הוא או רחוק, ספר לי, בבקשה, התחננה
שמש.
אמרתי לך, הוא חמקמק, הוא נמצא והוא איננו, כמו המים ניגר מבין
האצבעות, חולף ללא משב אפילו לא קליל.
פרצה השמש בצחוק וזהרורים עפו לכל עבר , פרפרי זהב, אני מבינה,
הבנתי, בין שניה ירדתי לדעתך, בין שנייה , הבנת זאת, קצר
ולעניין.
משחקים. אנחנו משחקים במשחקים . רגע פה רגע שם, רגעים מתחלקים
ומתחברים .
חשבתי שאתם לועגים לי.
תגידו חברה, כמה זמן חלף מאז שבאתי לכאן?! חה, חה, חה, צחקה
בשמחה.

הביטו, מהם היצורים שמהלכים שם, הקטנים האלה, שם , מה הם
עושים?
הם נמלטים. השיב הרוח.
נמלטים לאן, מדוע? תמהה השמש ונגעה בהם באצבע קלה.
הם מפחדים, אחוזי חיל ורעדה . השיב הרוח ונשף בגבם של הנמלטים.

הבט מה עשית, הבט במים, הם גבהו וגבהו , מה עשית? התפלאה
השמש.
כולנו ביחד עשינו זאת. צעקו הרוחות , כולנו ביחד.
התרחקי שמש, לכי הרחק מכאן. ביקשה הרוח.
לאן, עד מתי? ופיהקה.
הזמן יגיד את שלו, בבוא הזמן, השיב הרוח, והאנשים הנמלטים? לאן
הם יגיעו? שאלה השמש.
הו, הם. הם יבנו להם חומות, ישבו בתוך בתים בתוך החומות ,
יהרסו ויבנו , יבנו ויהרסו, ימותו ביסורים, והזמן? הוא יעטוף
אותם ברחמים, יצמד אליהם ברגעים הטובים והרעים, יניח אותם
במקום ממנו הגיעו .
מאיפה הם הגיעו? התענינה השמש ופניה התעננו.
בחול, באדמה. שם התחיל הכל.
הכל?
הכל.
והזמן?
זמן.
מתי כל זה התרחש?
בזמן שישנת יקירתי!