דורון הגי / ירושלים שלי |
התחלת שוב לזעום.
מעל כיפת הזהב
היתמר עשן שחור,
עשן סמיך,
כזה שעומדים לזכרו,
לפחות דקה
פעם בשנה.
גם כשהכרתי אותך
את סמטותיך
לא הרשית לי לראות.
חשת טמאה,
כי דם
נשפך ברחובות,
לשווא.
נעצת בי
מבטים של שנאה.
ערבי כי אני יהודי,
חרדי כי אני חילוני,
ספרדי כי אני אשכנזי,
אשכנזי כי אני אשכנזי,
כולם כי אני אוהד הפועל תל-אביב...
אני אשכח אותך,
ירושלים שלי!
עד שתגלי את
פרצופך האמיתי,
של קדושה
וחמלה,
ולא עוד
מלחמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|