חשבתי שמשעמם לי אבל לא ידעתי למה.
חשבתי שאני  מוזר, שונה, פשוט כזה.
חשבתי על החיים, חשבתי על המוות, חשבתי על הכל, וחשבתי על לא
כלום.
חשבתי, למה? למה חשבתי? ניסיתי לחשוב, למה מחשבות מציפות את
מוחי, מציפות את גופי, מדוע אינן עוזבות אותי? הכל נראה רע,
פתאום כל כך רע.
מפחיד ומרתיע, מושך ופגיע. השמש, ירח, שחור ולבן.הכל זוהר, הכל
אפור. שמיים כחולים,אדמה חרוכה.
חשבתי שטוב לי, חשבתי שהכל ישתפר, שהחיים יחייכו, ואני
אתעורר.
אז חשבתי וחשבתי וכלום לא יצא, השעון תיקתק והזמן עבר. ואני
במקומי נשארתי, מוזנח כמו ספר ישן.
נמאס לי לחשוב, רוצה רק לחלום, לפנטז, להנות, טוב אז אני נהנה
מפנטז ומדמיין אך מה לעשות שכך פתאום מגיחות אותן מחשבות
נוראיות שלעולם, לעולם לא עוזבות.