צחוק. זו היתה הדרישה היחידה במודעה. ביום ראשון פורסמה המודעה
בפינה נידחת בחלקו האחורי של העיתון. היא מעולם לא האמינה
שהמודעה תמשוך כל כך הרבה תשומת לב. היא פירסמה את המודעה רק
בגלל שהיא הגיעה לגיל 27 שמבחינתה היווה נקודת לחץ. השעון
הביולוגי, ההזדקנות, חוסר השלווה, הרצון במציאת החצי השני...

"שלום" אמר קול גברי.
"ערב טוב. עם מי אני מדברת?" שאלה.
"שמי מיכאל. אני מצלצל בקשר למודעה. אני יודע שזה מצחיק להתחיל
לדבר עם גבר שאין לך מושג מיהו אבל המודעה שלך מצאה חן
בעיני."
היא צחקה חרישית אל שפורפרת הטלפון "אפשר לשאול מה מצא חן
בעיניך, בכל זאת זו היתה מודעה די מצומצמת..."
"עצם הבקשה"
"כלומר?"
"ביקשת צחוק. לא שאלת איך הוא נראה ולא ביקשת ידע נרחב או גבר
שיוכל לכלכל אותך..."
"סליחה שאני עדיין לא מבינה"
"תני לי להסביר. אם זה אפשרי אני אשמח לפגוש אותך ולהסביר פנים
אל פנים."
"האמת... לא תכננתי להיענות לאף אחד מהגברים שיענו למודעה. אבל
הצלחת לשכנע אותי"

בתוך בית קפה קטן ונידח בקצה תל אביב נפגשו שתי נשמות.
היא נכנסה אל בית הקפה וראתה בפינת בית הקפה גבר נאה להפליא
בעל זוג עיניים כחולות צלולות. היא התקרבה שאלה "מיכאל?"
"כן" השיב הגבר בעל העיניים הכחולות "אנא שבי"
היא התיישבה ושילבה את רגליה.
"ובכן... סליחה על הישירות, אבל מדוע המודעה שלי סקרנה אותך?"
"כן. סליחה. ביקשת צחוק. רוב הבנות שאני מכיר לא היו מחפשות
צחוק. הם בדרך כלל מחפשות מראה חיצוני ובעל שיפרנס אותם"
"סליחה שאני חולקת על דעתך"
"לא להיפך. אני שמח שחיפשת צחוק"
"אפשר לשאול אבל למה בכל זאת נענת למודעה?"
"כי חיפשת שמחת חיים ולא מראה חיצוני"
"אני לא מבינה. אתה נראה מעולה אז מה יכול למנוע ממך להיות
בקשר רציני ברגע זה?"
"אני לא מתעסק במראה חיצוני. זה לא מה שאני מחפש. אני מחפש
מישהי שתצחיק אותי כשאהיה זקן, מישהי שתגרום לי לחייך גם
ברגעים הכי קשים שלי."
"האמת שאני לא מכירה הרבה גברים כמוך."
"זה בגלל שאני לא רואה איך את נראית אני מרגיש את הנשמה".
"איך זה?"
"אני עיוור".


הסיפור הזה נועד להבהיר לכלל קוראי הבמה שהצורך האמיתי באהבה
הוא מישהו שיגרום לנשמתכם לחייך גם ברגעים קשים ולא רק ברגעים
קלים. יופי חיצוני נעלם בשלב מסוים ומה שנשאר הוא היופי
הפנימי.
תפנימו.