חודש מרץ 2003. הימים הם ימי חורף בישראל. הרגשה, שמלחמת עולם
שלישית עלולה לפרוץ כל רגע, כבר לא מרתיעה אף אחד. החיים
ממשיכים. ערוצי הטלוויזיה השונים נותנים דיווחים ישירים,
הכוללים ציטוטים של מיטב האישים, החל מדובר צה"ל וכלה בראש
אמ"ן, החל משר הבטחון וכלה בראש הממשלה. אכן, ימים קשים.

רק בלווין הדברים נראים קצת אחרת. אפילו, אפשר להגיד, טוב
מהרגיל. שכן ימי חג ועליזות עוברים על מפעילי הלווין, שרכשו
במיטב כספם של רוכשי המנויים שלהם את הזכות הבלעדית לשדר את
טקס האוסקר (המשעמם להחריד, ראוי לציין!).
בעקבות ה"רכש" הגדול, שהיה שייך באופן מונופולי במשך שנים
לערוצי הכבלים, החליטו מנהלי הלווין לצאת במבצע "חודש
מהסרטים". מיטב הסרטים מכל הזמנים, זוכי ומועמדי אוסקר
לדורותיהם, בחודש גדוש בקולנוע איכותי. כמו כן, הוזילה חברת
"יס" משמעותית (וזמנית) את מחיר חבילת הסרטים שלה וקיבלתם
מתכון מטורף של חודש איכותי במיוחד.
במקרה או לא, חודש מארס הוא החודש בו מתרחשת עלילתנו. ברביעי
למרץ, ליתר דיוק, נפגשו שלושה חברים לסיבוב "קניות" של דיסקים.
ערן ועמית, שהיוו שני-שלישים מאותה חבורה, שירתו יחד בצבא.
ניתן לפרט על גבי עמודים שלמים מה היא עבודת הקודש של שני
הגיבורים האלה במפקדת יחידת האיסוף של חיל המודיעין, אבל עקב
חיסיון של בטחון שדה ועקב אי-עניין בדבר, לא אפרט על כך יתר על
המידה. סיפורנו דווקא מתמקד יותר בשליש האחר של החבורה - בחבר
דרור.

דרור היה קב"ניסט מהסוג הגרוע ביותר. כלומר - הוא לא עשה את
עצמו בשביל להתחמק מתורנויות או בשביל לשרת קרוב לבית. הוא
אפילו לא היה קב"ניסט בשביל להוציא גימלים נפשיים. הוא פשוט
היה פסיכי. בלשון המעטה. דרור בא לאסוף את שני החברים מבסיסם
שבגלילות, כשהמטרה היא לנסוע לביתו של עמית, לקחת דיסק שברצונו
להחליף ולנסוע משם לקניון "ערים" בכפ"ס על מנת להחליף את אותו
תקליטור - מהסיבה הפשוטה, שבקניון "ערים" יש את חנות "צליל"
הטובה ביותר באזור.
לשלושתם היה ברור, שהם לא יהנו. אין סיכוי, ששלושתם ביחד
יכולים להנות. כל מהמר מתחיל היה שם את כל כספו על היחס הטוב
ביותר: "יהיה משעמם". ואכן, כך היה. המסע התחיל בצורה די
חיובית, אפילו הצטרפה טרמפיסטית ג'ינג'ית וסקסית לרכבו של
דרור. אך היא עזבה במהרה, וגם המסע החל להתדרדר אל תוך מעיין
של יגון ושעמום.

אחסוך עלייך, קורא יקר, את מה שהיה באותו ערב. בשיחותיי עם ערן
על אותו ארוע שמעתי אותו מתבטא על אותו מסע באותו אופן:
"נכנסנו לצליל, לא עשינו כלום, אכלנו והלכנו". אכן - הייתה
הסכמה של כולם - היה משעמם. קונצנזוס של שעמום אמיתי.
שלושת החברים חזרו איש-איש לביתו, והערב הסתיים לו בסביבות
השעה 20:00. לאף אחד מהם לא היה ספק, שהם לא ידברו יותר באותו
לילה. כי פשוט לא היה על מה.

אבל הגורל חשב אחרת. או במקרה ספציפי זה, לוח המשדרים של "יס".
כחלק מחודש סרטי האוסקר שלהם הם שמו סרט, שהיה מועמד לאוסקר
בקטגוריית ה"שיר המקורי" ו"הפסקול המקורי" בשנת 1966, "לילה של
יום מפרך" של להקת החיפושיות. זה אומנם סרט לא מעניין, ולומר
את האמת - גם המוסיקה לא משהו - אבל היה משהו בסרטים הישנים
האלה של ה"ביטלס", שיקרבו את לבבותיהם של עמית ודרור אחד אל
רעהו.

ערן הוא חובב "ביפ" ידוע, והיה בין הראשונים, שהשיג ממיר
דיגיטלי של הכבלים. דרור, שכאמור היה קב"ניסט, השיג ממיר
דיגיטלי רק סמוך לאותה תקופה. עמית היה היחיד עם טלוויזיה
בלווין - והיה היחידי שיכול היה לראות או להקליט את הפלא,
ששודר באותו ערב בטלוויזיה. טוב-לב ומתחשב שכמותו התקשר עמית
במהרה לחברו דרור כדי לספר לו על השידור של הסרט הראשון של
ה"ביטלס" ולהציע לו להקליטו עבורו.

"הלו", ענה קול מוכר מהצד השני. "מלכה, מה שלומך?" ענה בחיוך
עמית. מלכה הייתה אמו של דרור ותמיד שמחה לשמוע את קולו של
עמית מהצד השני. "הכל מצוין. המתן רגע, עמית, ואני אעביר אותך
לדרור". הסרט בינתיים התחיל ברקע. מוזיקת המעליות ללחן של
אלוויס פרסלי של "אהביני ברכות", שליוותה את ההעברה בין הקוים
בביתו של דרור, תמיד עשתה לעמית צמרמורת. כעת, כאשר רצה לדבר
עמו דחוף, השניות עברו כמו נצח לרקע הצלילים הצורמים האלה.
לפתע, המוסיקה המחרידה נפסקה.

דרור: המממ...
עמית: מה מצב, גבר?! יש את הסרט של הביטלס "לילה של יום מפרך"
בלווין, רוצה שאני אקליט לך?
דרור: למה?
עמית: אתה לא רוצה? ראית את זה כבר? יש לך את זה?
דרור: לא ראיתי.
עמית: זה לא מעניין אותך? אתה לא רוצה לראות?
דרור: המממ...
עמית: אם אתה רוצה, אני אקליט לך. פשוט תגיד לי, שאני אשים
להקליט.
דרור: על מה זה?
עמית: מה זאת אומרת "על מה זה"? זה סרט של הביטלס. זה מעניין
אותך או לא?
דרור: אני לא יודע על מה זה.
עמית: אתה קנית את "צוללת צהובה" של הביטלס, אתה קנית את
"הצילו!" של הביטלס, אתה אפילו הזמנת את "מג'יקל מיסטרי טור"
של הביטלס באינטרנט, כי אין את הקלטת בארץ... אתה ידעת על מה
הסרטים ההם, לפני שהזמנת?
דרור: לא.
עמית: אז מה זה משנה לך על מה הסרט?
דרור: המממ...
עמית: בקיצור, להקליט לך או לא?
דרור: למה להקליט?
עמית: כדי שתוכל לראות את זה.
דרור: באיזה ערוץ זה?
עמית: זה בלווין - אין לך את זה!
דרור: אה.
עמית: אז אתה רוצה, שאני אקליט לך או לא?
דרור: איך אני אראה את זה?
עמית: תבוא אליי ותראה אצלי - או שאני אביא לך את הקלטת ותראה
אצלך.
דרור: המממ...
(בינתיים כבר עברה יותר מרבע שעה מהסרט - ועמית עדיין לא
מקליט)
עמית: טוב, בעצם אני אקליט את השידור החוזר, שיהיה בלילה. הסרט
כבר התחיל די מזמן.
דרור: באמת?!
עמית: מה זאת אומרת - "באמת?!"
דרור: לא יודע.
עמית: בקיצור, אז אני מקליט לך.
דרור: המממ...
(ברקע פתאום הביטלס מתחילים לשיר איזה שיר ישן. דרור שומע את
זה איכשהו, כי אני עומד ליד הטלוויזיה)
דרור: וואו!
עמית: מה?
דרור: השיר!!!
עמית: טוב... (שם את הטלפון ליד המקלט כדי שדרור יוכל לשמוע את
השיר)
(לאחר כמה שניות, בעוד השיר עדיין מנגן)
דרור: איזה שיר זה?
עמית: מה זאת אומרת "איזה שיר זה"?!
דרור: אני לא מכיר אותו.
עמית: אתה לא מכיר שיר של הביטלס? (הערת המחזאי: זה היה שיר די
מוכר)
דרור: לא נראה לי.
עמית: זה מהאלבום "לילה של יום מפרך". זה שיר מפורסם... ברח לי
השם שלו!
דרור: אבל איזה?
עמית: אין לך את הדיסק של זה?
דרור: המממ...
עמית: אין לך?!
דרור: לא...
עמית: יש לך או אין לך?!
דרור: יש לי.
עמית: אז איך אתה לא מכיר את השיר?
דרור: לא שמעתי אף פעם את הדיסק.
עמית: אז למה קנית אותו?
דרור: המממ...
עמית: אם אתה לא התכוונת לשמוע אותו, אז למה קנית אותו?
דרור: נראה לי, שאבא שלי קנה את זה.
עמית: טוב, אז אני מקליט לך.
דרור: את מה?
עמית: את הסרט פורנו של כרמן אלקטרה ומייקל ג'קסון!!! את מה!?
דרור: המממ...
עמית: אז להקליט לך או לא?
דרור: מה?
עמית: את הסרט!!!
דרור: טוב.
עמית: ואתה תבוא אליי לראות?
דרור: אתה תרשה לי?!
עמית: אם לא הייתי מרשה לך, אז הייתי מציע?!
דרור: המממ...
עמית: בקיצור, אני רוצה ללכת לישון. אז אני שם לך להקליט בלילה
ותדבר איתי מחר. אני אביא לך את הקלטת.
דרור: לא!!!
עמית: מה?
דרור: אמרת, שתתן לי לבוא אלייך.
עמית: בסדר, אז תבוא אליי.
דרור: י-ש!!!
עמית: טוב, אז ביי, דרור.
דרור: המממ, רגע.
עמית: מה?
דרור: היום היה משעמם.
עמית: החיים שלך תמיד משעממים.
דרור: לא, עם מוזס (מוזס היה שם המשפחה של ערן, הצלע השלישית
בחבורה - והם נטו לכנותו לפי שם זה - ע.ס)
עמית: מה זה היה שונה מפעמים קודמות?
דרור: לא היה כיף.
עמית: ובד"כ כיף לך עם מוזס ואיתי?
דרור: לא.
עמית: ובד"כ כיף לך רק עם מוזס, או רק איתי?
דרור: לא.
עמית: אז מה היה שונה היום מפעמים קודמות?
דרור: לא היה כיף.
עמית: המממ, ביי, דרור.
דרור: רגע
עמית: מה?
דרור: ביטלת את החרם עליי?
עמית: כן. ביי, דרור. אני צריך לישון...
דרור: רגע, אתה יודע, שרוברט וויאט הוא מתופף ממש טוב?
עמית: מה?!
דרור: רוברט וויאט הוא מתופ...
עמית: כן, שמעתי בפעם הראשונה. אבל למה זה קשור?
דרור: לא יודע
עמית: טוב, ביי, דרור.
דרור: רגע.
(שקט של כמה שניות)
עמית: מה?
דרור: המממ...
עמית: טוב, ביי, דרור
דרור: לאאא...
עמית: מה?
דרור: אז מה קבענו?
עמית: לא יודע. אני אדבר איתך מחר. ביי, דרור. אני רוצה
לסיים...
דרור: רגע.
עמית: מה?!
דרור: שלחתי לך היום הודעה, שג'נטל ג'ייאנט ממש טובים.
עמית: אני יודע. עניתי לך בחזרה. קיבלת את זה?
דרור: כן
עמית: אז ראית את מה שכתבתי?
דרור: מה?
עמית: בהודעה.
דרור: איזה הודעה?
עמית: מה ששלחתי לך.
דרור: אבל לא קיבלתי.
עמית: אבל הרגע אמרת, שכן!!!
דרור: אה. חשבתי, שאתה מדבר על משהו אחר.
עמית: על מה!?
דרור: לא יודע.
עמית: טוב, דרור. כבר מאוחר. אני רוצה לישון.
דרור: טוב.
עמית: אז ביי...
דרור: רגע. אז מתי ניפגש שוב?
עמית: בקרוב, אולי תבוא לאסוף אותי מחר מהצבא שוב.
דרור: י-ש!!! מתי?
עמית: בחמש וחצי בערך, אני אדבר איתך מחר.
דרור: למה?!
עמית: כדי לקבוע איתך.
דרור: למה לקבוע? יכול להיות, שתבטל לי.
עמית: לא יודע מה יהיה. אני אדבר איתך.
דרור: בוא נקבע מעכשיו, שבחמש וחצי אני אאסוף אותך.
עמית: בסדר.
דרור: י-ש!!!!
עמית: אבל דבר איתי מחר כדי לדעת סופית.
דרור: המממ...
עמית: טוב, ביי, דרור..
דרור: אז מה קבענו?
עמית: ביי, דרור!!!!
(ניתוק)