אתה כל הזמן אומר אל תסמכי על אף אחד
אתה נוטש אותי פה לבד והולך
להמשיך את מה שהפסקת
לבד
אני פה לבד יושבת וחושבת
על שעזבת אותי
אני תיק בשבילך
משהו כבד שקשה לסחוב
אני לא מסוגל אתה אומר

אז מי כן?
מי כן מסוגל?

אתה רק מרחיק אותי ממך ומהחיים שלך
אתה אכזבת אותי
עכשיו כבר באמת אין לי על מי לסמוך
עכשיו כבר באמת אין לי תפקיד בחיים שלך יותר
אני מישהו זר
אני בן אדם לא מוכר
והילדים שלה הם עכשיו תופסים את מקומי
וזה לא קל
כשמישהו בא ואחר כך הולך ולא חוזר וממשיך
את חייו כאילו כלום
לא משאיר מאחוריו אפילו לא זכר אחד קטן מהעבר
הרחוק הזה, שפעם אותי חיבקת, שפעם אותי אהבת
שפעם לי אמרת ונשבעת והבטחת שלעולם לא תעזוב אותי

במה חטאתי? מה כבר ביקשתי?
רק רציתי אבא שיהיה איתי... שיחבק אותי
כמו שעשה פעם, שיאהב אותי כמו שפעם אולי אהב
שיחזק אותי ברגעים קשים... כמו זה...


ואולי... אולי ביקשתי יותר מדי.