"היום אני מרגיש כמו אשה הרה שעומדת ללדת פצצת אטום",
אמרתי לרופא.
הוא אמר לי, בלי שמץ של אירוניה: "אתה יודע, יש פתרונות לדברים
האלה".
הוא היה כל כך קר שהרגשתי כאילו או טו טו מתחילים לי
הצירים.
"האהבה שלי אליה נולדה בנתוח קיסרי", ניסיתי להסביר לו.
"כן, כן"  הוא אמר: "כולכם אומרים את זה בהתחלה".
"לא, אני רציני", אמרתי, מנסה בכל כוחי להראות משוכנע לחלוטין
בכנות דברי.
הוא הביט בי מהורהר ואמר: "טוב לא משנה, בוא נתחיל".
הוא לבש את כפפת הגומי הצהובה ולחץ על המתגים של המכונה
לפענוח צפנים
שרק לא יתלכלך בזכרונות שלי.
התפללתי
"כי היום אני מרגיש כמו אשה הרה שעומדת ללדת פצצת אטום",
אמרתי לרופא.
הוא אמר לי, בלי שמץ של אירוניה...