רגל צעד איפה שהמיטה ורגל לצד שני ליד אבא
ואמא מולי מסתכלת והקו שמתחת לאפה נמתח מקצה אחד של אוזנה אל
עבר השני
כמו בציור בגן שהגננת החזיקה בידה המקומטת היא רצתה לישון או
לבכות כמו עומרי השמן
יכולתי לראות איך שהעיניים שלה נצצו, היא הפכה לדמות מצויירת
אבל מקומטת מאוד
היא אומרת שגם היא פעם הייתה ילדה יפה כמו לילך שהיום ישבה
מולי וחייכה את החיוך הזה שלה.
שמעתי קול מוזר כזה שלא הכרתי שהוביל אותי אל השירותים שם
ראיתי אותה,
הגננת שלי, ואת פניה הופכות להיות כשלי ביום הזה.
ועוד צעד ואמא פורשת ידיה כמו שמיכה, אני כמעט נופל רק להישאר
יציב. רק להישאר יציב.
עוד צעד קטן ואפול לזרועותיה של אמא.
הנה אני יושב שוב ומצייר את הצעד הראשון שבעיניים הנוצצות של
אמא הצטייר כל כך יפה,
אבל עינייה של הגננת לא ינצנצו עוד וידיה המקומטות לא ישובו
לנופף בציוריי. גם לא בזה האחרון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.