מגוחך שאני לא יראה יותר,
הכל מגיע והולך ממני כלכך בקלות -
מילים, מבטים, צחקוק מטופש, אהבה.
לא מחכה יותר -
לא רוצה יותר.
יכולות מוגבלות -
חלומות ערפיליים.
ולראות שקיעה היום, אצלי נראית אותו הדבר לפני חודש.
מחפשת שייסתיים היום,
שיעבור השבוע,
שאשתחרר מהחייל.
שתגיע מישהי חדשה.
כבר לא מתבלבלת בקלות, ויודעת לצאת ממקומות כאלו מראש.
לא מסננת מחשבות. כמעט.
לא חולמת חלומות. כמעט.
נדמה שהרכבתי את כל הפאזלים.
אבל מי אני? מה אני?
למה קשה לי לזרום עם הנוחות הזו?
עם השגרה.
עם חוסר הפעילות שלי.
(אקטיבית. מוחית. מינית)