אני כותב לך את השיר
שאולי אותך אלי יחזיר
התקשתי להעלות על הכתב
אך כשאני נזכר בך עכשיו
יודע אני שתמיד( אבל באמת תמיד)
אהבתיך.

אהבתיך
כשחקן במחזה שאת תפקידו שינן כפי שצריך
עומד לפני הקלעים מבולבל
כן... כנראה הייתי בלתי נסבל.
ואילו דמותך לוחשת לי את המילים
כשמאחורי המסך השחקנים עלינו מרכלים

הקהל
מצפה לשנינו וממתין
ואני את מבטי כלפייך מרצין
איני ראוי לזכות בתשומת הלב
אז אשוב אל חדרי עייף

עייף
מעול המחשבה
על התנהגותי האיומה
עייף מלמשוך בעול החיים
שפינקוני בצער ויסורים

ואת?
היכן את אהובתי בעולמי
נוטלת תפקיד ראשי בליבי
(לקורא...: זה הזמן לביקורת
קטלנית,קיטשית,רחמנית,אכזרית,פלילית,טיפולית,פסיכולוגית,פסיכיאטרית,ובעיקר
דוד אבידנית,יונתן גפנית,אביבית,קפקאית,שייקספירית עם קמצוץ
אוסקר ווילדית)
הכנסי למלון הלבבות השבורים
צפי בחיי האמיתיים
חיים בבדידות וצער

חיים
ללא מוצא וללא שער
ללא תקווה שתציל ממני
כשלמעשה ישנה תקווה אחת
מוות שקורץ באופן שטני
חיים שבו לך-הוא.
התקווה מתה אחרונה
זו שאלה של בחירה
או החסד בהמתה.

הבחירה
נתונה לי
בחירה בין שקט לאהובתי
ולרגע בל תחשבי שאני מגלגל את הכדור אלייך
(אני: תמיד היית קשת תפיסה)
למרות שכך זה נראה
אכזרי מצידי להיות כה אנוכי
לא אסבול מחשבה שהרסתי חייך
(בנינו מה זה משנה... הרי לא אהיה)
כל מעשיי נתונים לשיקול דעתי
לך כתמיד התפקיד הראשי
אך במעשי- משני.

לא.
לא צריכות להיות נקיפות מצפון
לא שום תהיה, אולי?
בלתי נצפה אני מראש
ממעשי העולם היה אמור לחשוש
(פרויד: אגו טריפ רציני, שמישהו יציע לו סיגר)
וכשאצעד את צעדי הראשון
תהיה בו תחינה אילמת, לישון
רק לישון
שנת עולמים
והפעם לעולמים.

הבטחתי לך שאני כותב לך את השיר
(קורא: יופי הוא מגיע לסוף... הוא על זה עוד יחטוף)
שאותך אלי יחזיר
לכן בקרי אותי בבית החיים
הזילי דמעה על מצבתי
מששי את המילים החקוקות,הצועקות את שמי
היזכרי לשנייה במבטי,חיוכי ורצינותי
(אני: את יכולה לשכוח... חלפה לה שנייה)
אמרי מספר מילים למלווי
שגם הם יחשבו קצת עליי
כי כעת מאוחר מידיי
להוציאני מתוך בדידותי
טוב לי
אני בקברי....