יום ראשון.
תחילת שבוע ולראות אותך. לראות, ששלחת לי מייל, ולרצות אותך.
לשלוח מייל חזרה, אח"כ הודעה, מזמן אני לא משחקת קשה להשגה.
לחכות רבע שעה על-יד הקולנוע, ואת לא מגיעה.
ברגע האחרון.
נקייה. מריחה. ללטף לך את העורף. לשלוח רמיזות. לדעת, שאת לא
חושבת אפילו,
ולהקשיב לך מוצצת ממני כל הגיון.
מוזר, אבל את היחידה, שגרמה לי לרצות אחרת.
לא יודעת אם זו אהבה, אבל אם כן- היא כנראה אצלי בראש.
רוצה לשבת איתך על אותו ספסל, לבד, להרגיש את חום-גופך.
להתלקח מהצחוק שלך, כשאת מדברת על בית.

יום ראשון. שוב שבוע, אולי אני לא אראה אותך יותר?
אולי זה חד- צדדי?
אולי התלות הפתאומית שלי היא תשובה לציפייה הארוכה למשהו, או
תחליף.
אבל אני לא יודעת. רק שאני נהנית איתך, יודעת.
ושאת אפילו לא תחשבי על זה.
את מקסימה אותי, חברותית אליי וחמה.
ומקשיבה, אני נמסה איתך. מנסה להיות שונה ממך.
רוצה לראות אותך גם מחר.
ולקום אלייך בבקרים, להתקלח, לנשום אותך.