סינופסיס:
טל, נער מתבגר, אוהב ילדה מסויימת וחושב האם להתוודות בפניה,
בשביל להחליט את ההחלטה הוא מתייעץ עם החברים שלו ועם כל מני
צדדים שבו, תוך כדי הניתוח העצמי לגבי האם להגיד לה שהוא אוהב
אותה, הוא מנסה להבין את האישיות שלו, דברים שהשתנו בו במשך
ההתבגרות שלו שישפיעו על ההחלטה שלו.

דמויות:
טל - הדמות הראשית, נער מתבגר בן 17-18 (תלמיד לקראת סוף
לימודיו), חבר טוב של בן ועדי, אוהב את הילדה.

עדי - ידידה טובה מאוד של טל, בגיל שלו.

בן - חבר טוב של טל, בגיל שלו

הילדה - מי שטל אוהב, בגיל שלו

החיוביהמבולבלהשלילי - שלושה אנשים שמייצגים חלק אחר אצל טל,
משוחקים ע"י אותו שחקן (רק לבושאיפורדיבור שונה).

לוקיישנים (מחולק לפי מספר סצינות):
1.החדר של עדי - חדר של נערה מתבגרת, חדר לא גדול, מיטה זוגית,
קצת מבולגן.
2.הקפיטריה - מקום עם דלפק, כמה שולחנות גבוהים וכמה שולחנות
נמוכים, לא עמוס ולא ריק (יש איזה 5-6 אנשים כל הזמן שם).
3.המקום המואר - מקום מואר, נמצא על דשא עם הרבה רקע ירוק
(הרבה צמחיה), עם מרחב פתוח ויחסית ריק (שקט).
4.החצר - חצר שנמצאת בין הקפיטריה לבניין שטל הולך אליו, חצר
שצמודה לבניינים בתוך הבית ספר.
5.המקום המוזנח - מקום לא נקי כל כך, לא מלוכלך יותר מדיי, יש
שם רק חפצים קשים (אין כריות בדים או כל דבר רך אחר), לא מואר
יותר מדיי, לא חשוך.
6.המסדרון - מסדרון שנכנסים אליו אחרי שנכנסים לבניין מהחצר,
המסדרון הוא קומת קרקע, מסדרון ארוך (לפחות 20 מטר) ובסוף
המסדרון מדרגות למעלה.
7.החדר החשוך- חדר בלי חלונות, האורות של החדר סגורים, השימוש
יהיה באפקט של צילום לילה (כשבצילום לילה יש הבלטה על אובייקט
קרוב ואי אפשר לראות אובייקטים רחוקים מהמצלמה).
8.המדרגות - המדרגות הן חלק מהבניין שטל הולך בו, יש כל פעם 10
מדרגות רחבות ואז מסדרון (קומה אחרת), טל עולה עד הקומה
השלישית ומתיישב בפתח המסדרון (שבו יש כיתות) של הקומה
השלישית.
9.הכיתה - הכיתה של הילדה, כיתת בית ספר רגילה, אין תיאור
מיוחד.
















1.פנים יום החדר של עדי
(החדר של עדי, טל יושב עם עדי על המיטה, לונג שוט לחדר כששניהם
יושבים בו).
(שוט אחר, היפוך זווית של 180 מעלות, מדיום שוט קלואוז אפ,
רואים את טל ועדי בפריים)


טל:
עדי, אני לא יודע מה לעשות
עדי:
תראה, אני לא יכולה להחליט לך החלטות, בסופו של דבר, זה החיים
שלך, אתה יכול להתאכזב או להיות מאושר מההחלטה הזאת
טל:
אני לא יודע, אני לא שלם עם זה
עדי:
כמו שאני מכיר אותך, אתה גם לא תהיה שלם, אתה תמיד מחליט את
ההחלטה בלי לחשוב פעמיים, ואם אתה חושב פעמיים, זה על כל מני
דברים מסביב, ולא על ההחלטה עצמה.
טל:
את יודעת במה נזכרתי עכשיו?
עדי:
במה?
טל:
תמיד כשאני ואת מבולבלים בכל מני דברים, או מדוכאים, אנחנו
תמיד כותבים אי מיילים או מכתבים אחד לשני, מכתבי תמיכה, הרבה
זמן לא כתבנו אחד לשני כזה, אני חושב שאני זקוק לאחד עכשיו.
עדי:
אני אעבוד על זה, אכתוב לך משו
טל:
טוב, אני מחכה

(טל מסתכל על עדי שתי שניות)
עדי:
עכשיו?
טל:
כן, נו, אני צריך את זה
עדי:
טוב, אבל אל תקרא את זה עכשיו, תשים בתיק ותקרא בהזדמנות
טל:
טוב, אני רואה טלויזיה בינתיים.

(רואים את טל רואה טלויזיה ואת עדי כותבת, פייד אווט)


2.פנים יום קפיטריה
(לונג שוט של הקפיטריה, רואים בצד הפריים את טל ובן יושבים אחד
מול השני באחד מהשולחנות בקפיטריה וכמה אנשים מסביב קונים
משהו).
(קלואוז אפ על טל (מזוית ישיבה של בן). טל מסתכל למטה על
העיתון ואז מרים את הראש:)

טל:
החלטתי
בן:
החלטת מה?
טל:
אני הולך להגיד לה שאני אוהב אותה
בן:
מה? אתה לא תעשה את זה
טל:
אני כן אעשה את זה, חשבתי על זה הרבה, אני יותר שלם עם זה
עכשיו
בן:
אחרי שקראת את הספורט?
טל:
לא דפוק!, אחרי השיחה שלנו ממקודם, אחרי השיחה שלי עם עדי
אתמול
בן:
אז תגיד לה שאתה אוהב אותה
טל:
אני אעשה את זה
בן:
אבל לפני זה, תביא לי את הספורט
טל:
קח
(טל נותן לבן את הספורט)
(לונג שוט מזווית שליד הדלת של הקפיטריה, טל קם מהכיסה והולך
לכיוון הדלת (מתקרב למצלמה), הוא מתקרב עד שמגיע לקלואוז אפ על
הראש שלו, הפריים קפוא)

3.חוץ יום מקום מואר
(טל יושב בישיבה מזרחית מול החיובי שיושב ומחייך אליה, צילום
מדיום שוט)
החיובי:
אתה תגיד לה שאתה אוהב אותה
טל:
כן, אני יודע
החיובי:
אבל אתה יודע למה?
טל:
למה אני אוהב אותה?
החיובי:
כן
טל:
כי ככה אני מרגיש?
החיובי:
נכון, אבל זה שאתה מרגיש כלפיה אהבה זה משהו אחד, וזה שאתה
מתכוון להגיד לה את זה, זה כבר משהו אחר לגמרי, אתה הפסקת לפחד
ממחוייבות וזאת הסיבה שאתה תגיד לה שאתה אוהב אותה
טל:
פחד ממחוייבות
חיובי:
תראה, אתה אחד שחושף את הרגשות שלו, אתה מפרסם אותם לכולם
ועכשיו כשנעלם הפחד מהמחוייבות, אתה מוכן לפרסם רגשות אהבה
ולקחת את הסיכון שאולי התגובה שתקבל תהיה שלילית, אולי היא
תדחה אותך, אבל אתה התבגרת, תגרום לה להבין את זה ובכלל תהיו
מאושרים.
טל:
אני יודע שאני לא פחדן

חיובי:
ואתה יודע שהיית כזה?, כי היית פחדן, אין מה להגיד, אתה בוגר
עכשיו ועכשיו גם זכית בדבר הזה שנקרא אהבה, זכית לאהוב ובשביל
להשלים את הזכיה, אני רוצה שתגיד לה שאתה אוהב אותה; ואז תהיו
ביחד, ותזכה בלחלוק את האהבה שלך ונראה לי שבעצם זה הדלק הזה
שלנו לחיים, בשביל זה אנחנו פה בעולם, אתה פה בעולם.
טל:
אתה חושב?
חיובי:
אם אני חושב? אני חושב שאתה יודע... שאתה יודע שמאז ומתמיד,
אתה מחפש אהבה, עם כל הדברים מסביב, זה מה שמזיז אותך ועכשיו,
אתה תגיד לה שאתה אוהב אותה, בשביל להוסיף את הזכרונות שמניעים
אותנו ברגעים הקשים, זכרונות של זוגיות ואהבה.
טל:
אתה צודק...
4.חוץ יום חצר.
(טל הולך בחצר לכיוון בניין, (יצא מהקפיטריה לחצר וייכנס מהחצר
לבניין), כשהוא מגיע לפתח הבניין ומתקרב למצלמה, הוא מגיע שוב
למצב קלואוז אפ עד שהצילום מוקפא על הראש שלו והפריים נעצר)

5.פניםיום מקום מוזנח
(טל יושב על שולחן והשלילי יושב מולו על שולחן אחר, השלילי
מסתכל על טל בחיוך בוחן ושותק וטל מסתכל ובוחן את השלילי במבט
חסר ביטחון)

טל:
נו?
השלילי:
מה נו?
טל:
מה אתה רוצה?
השלילי:
מה אני רוצה?
טל:
אל תתחיל עם המשחקים האלה, מספיק אני סובל מהצד הזה שבי
השלילי:
אני דווקא מאוד נהנה
טל:
ברור, אתה כולך רוע, למה שלא תהנה מהסבל שלי?
השלילי:
אנחנו סוטים מהנושא
טל:
אוקי, אז בוא נחזור לנושא
השלילי:
חשבתי על זה, ואתה הומו
טל:
לא לא, אני לא הומו
השלילי:
אבל אתה יודע שאתה נמשך לבנים, אוהב בנים, רוצה להדביק צרפתית
לאיזה מישהו שווה, רוצה להיכנס למיטה עם מישהו ולהפשיט אותו
ו...



טל:
אתה יכול לעצור שם... כל מה שאמרת נכון, אבל שכחת שאת ההתלבטות
הזאת עברתי, אני לא הומו, אני בי סקסואול, אני אוהב בנות באותה
מידה שאני אוהב בנים, אולי אפילו מבחינה רגשית אני מעדיף בנות
ומבחינה פיזית מעדיף בנים, אבל... אני עומד באמצע
השלילי:
אוקי, אז אתה לא הומו, אבל אתה מפחד ממחוייבות
טל:
אני לא
השלילי:
אתה מפחד מתשובה שלילית
טל:
אני לא
השלילי:
טוב, בכל מקרה, אתה לא תגיד לה שאתה אוהב אותה
טל:
ולמה זה?
השלילי:
כי כמו תמיד, אתה לא עומד מאחורי החלטות שלך, אתה פחדן, אתה
יודע... אתה איש של דיבורים, לא של מעשים, קח למשל את ההחלטות
שלך בנושא עבודה, אתה לא רוצה לעבוד כי זאת אחריות מבחינתך,
אתה פוחד לאכזב אז אתה לא תנסה אפילו, קח למשל את הצבא, אתה לא
רוצה להתגייס כי אתה לא מאמין בלהילחם.
טל:
אתה טועה, אני כן רוצה להתגייס
השלילי:
אבל לא לקרבי חס וחלילה נכון? אתה לא רוצה להילחם, אומר שלא
נועדנו לעשות את זה, אבל בעצם זה הטבע של האדם, להילחם, אבל
אתה תתגייס ותתגייס לקרבי, כי אתה לא תילחם את המלחמה שלך, אתה
תרצה בהתחלה לא להתגייס לקרבי, אבל בסוף, בגלל שכולם רוצים
שתתגייס לקרבי, אתה תתגייס, אתה מעדיף לתת לאחרים לקבל בשבילך
את ההחלטות.
טל:
לא נכון! אתה אומר את זה סתם בשביל לפגוע לי בביטחון.
השלילי:
אבל אני צודק, וזה נכון מאוד, למה לעזאזל אתה חושב שאתה מושפע
מטלויזיה כל כך? בגלל שנוח לך שמקבלים בשבילך את ההחלטות, נוח
לך שבדוסון קריק איזו דמות פיקטיבית תחליט החלטות מהחיים ושאתה
תיקח את ההחלטות על החיים שלך, נוח לך לראות סרט קולנוע ולקחת
לעצמך תכונות של הדמות הראשית, ושנינו יודעים שאחרי כל סרט אתה
יוצא שונה, אתה יוצא מושפע, אבל אתה יודע מה? אתה לעולם לא
תהיה החיבור של כל הדמויות הראשיות בכל הסרטים, כי זה לא אתה!
אתה מחפש לעצמך את האישיות דרך כל האנשים שיש מסביב חוץ מאצל
עצמך, ובגלל זה אתה חסר ביטחון בהחלטות שלך, ובגלל זה אתה לא
מסוגל לעמוד על משהו עד הסוף, כי אתה פוחד שזה לא אתה, אתה
פוחד שאתה עושה דברים בהשפעה של דמות טלויזיונית או משהו, אין
לך אישיות עצמית, זאת הבעיה, ואיך אדם בלי אישיות יכול לאהוב?
יכול להגיד למישהי שהוא אוהב אותה ולהיות שלם עם זה? בגלל זה
אתה לא תגיד לה שאתה אוהב אותה, בגלל זה אתה ממשיך להיות מדוכא
כל פעם מחדש, כי אתה לא אתה.
טל:
תפסיק! לא הקשבתי לך! אני לא צריך להקשיב לך!
השלילי:
שנינו יודעים שאתה תמיד מקשיב לי, ושנינו יודעים שהקשבת לי
עכשיו, אני אמרתי את שלי ואתה יודע שצדקתי.

6.פנים יום מסדרון
(טל הולך בתוך הבניין שהוא נכנס אליו לפני שהוא התחיל לדבר עם
השלילי, הוא מתחיל לעלות במדרגות ואז שוב מתקרב למצלמה עד
שהמצלמה בקלואוז אפ על הראש שלו והתמונה קופאת).

7.פנים לילה חדר חשוך
(הצילום הוא באפקט של צילום חושך, התמונות בכל הסצינה כל הזמן
בקלואוז אפים כשבגלל האפקט רואים רק את הפנים של טל והמבולבל)
(קלואוז אפ על טל ואז המצלמה זזה לקלואוז אפ על המבולבל, ואז
היא זזה אחורה כשרואים את שניהם בפריים)
טל:
אני כבר לא יודע
המבולבל:
גם אני לא
טל:
אני אגיד לה שאני אוהב אותה? אני כבר לא בטוח
המבולבל:
אל תסתכל עליי, אני לא נותן תשובות, אני הצד המבולבל שבך
טל:
אז למה לעזאזל אני מדבר איתך?!
המבולבל:
כי כמו תמיד, אתה מבולבל, עכשיו בעיקר ואני חלק ממך, אתה חייב
לקחת אותי בחשבון
טל:
אוקי, אני מקשיב
המבולבל:
תראה, כמו שזה נראה, אתה בדרך להגיד לה את זה, העניין הוא שאתה
מוכן להגיד לה מה אתה מרגיש אבל אתה מת מפחד מהתשובה שלה,
ומהיכולת שלך לעמוד מאחורי המילים שלך, הפחד שלך הרבה פעמים
מנע ממך לעשות דברים, והוא תמיד שם
טל:
ממה אני פוחד?
המבולבל:
או שאתה עדיין פוחד ממחוייבות, ואני כבר לא יודע אם התגברת על
זה או לא, או שהפחד הזה בא מהיום שאחרי המעשה
טל:
מה זאת אומרת?
המבולבל:
אתה פוחד שאתה תגיד לה שאתה אוהב אותה, והכל יהיה טוב ויפה
באותו רגע, אבל אחרי שהמילים: אני אוהב אותך או אני רוצה להיות
איתך,  יצאו החוצה, הכל ישתנה, תוך שבוע או אפילו לפני, תגיע
למסקנה שאתה לא אוהב אותה, ושלא אהבת אותה, ואז מה תעשה? תישאר
תקוע איתה?
טל:
אני אפרד ממנה אם זה יקרה
המבולבל:
אתה יודע שזה לא יקרה, לא יהיה לך את האומץ לסיים קשר מהר כל
כך, אתה לא תעיז לסיים קשר אחרי שבוע עם מישהי שאתה חושב על
להגיד לה שאתה אוהב אותה כבר חודש אם לא יותר
טל:
נו, אבל זה נכון, אני רודף אחריה איזה חודש, למה שעכשיו זה
ייפסק?


המבולבל:
כי בבטן הרגש מתעצם, בייחוד במצב שבו יש התרגשות ואתה לא יודע
אם היא תגיד כן או לא, אבל מה קורה אחרי שאומרים את זה? מה
קורה אחרי שאתה אומר לה שאתה אוהב אותה ונגיד היא אומרת לך כן?
האקוסטיקה משתנה, זה כבר לא להגיד לעצמך: אני אוהב אותה, זה
להגיד לה: אני אוהב אותך!, זה מקבל משמעות שונה, אתה רואה את
הדברים אחרת, לפעמים זה גורם לך להבין שאתה לא אוהב אותה
בעצם.
טל:
אז מה אתה אומר? להגיד לה שאני לא אוהב אותה?
המבולבל:
לא לא! חס וחלילה
טל:
אז להגיד לה שאני אוהב אותה...
המבולבל:
גם את זה אני לא אומר
טל:
אז מה אתה אומר?
המבולבל:
אתה יודע.. אני לא אומר כלום, אני תמיד שותק ברגע של ההחלטות
טל:
בכל זאת?
(המבולבל מסתכל על טל, שותק ומהנהן 'לא' עם הראש).

8.פניםיום מדרגות
(טל עולה במדרגות ומתחיל ללכת במסדרון ועוצר ואז הולך ומתיישב
על הריצפה בצד בתסכול, יושב כמה שניות ואז לוקח את התיק ומוציא
מהתיק את המכתב שעדי כתבה לו {הפריים הוא מדיום שוט כשטל במרכז
הפריים ורואים שאף אחד לא יושב ליידו}, טל פותח את המכתב
{קלואוז אפ על טל פותח את הקיפולים של הדף}, טל יושב ומסתכל על
המכתב {הפריים הוא מדיום שוט על טל כשטל בצד ימין של הפריים
ואי אפשר לראות אם מישהו יושב ליידו מצד ימין}, טל מתחיל לקרוא
את המכתב ובעצם עדי מתחילה להקריא לו את המכתב {המצלמה זזה עד
שטל בצד שמאל של הפריים ורואים שעדי יושבת ליד טל ומקריאה לו
את המכתב (היא מחזיקה מכתב זהה לשלו)} )

עדי:
רצית שאני אכתוב לך מכתב תמיכה כמו שאנחנו עושים תמיד, ואני לא
אכתוב דברים ארוכים מדיי, אני אכתוב הפעם רק את מה שאני חושבת
שצריך לכתוב.
תראה, טל, אני מכירה אותך מאז ששנינו היינו בגן, ואני ואתה
קרובים כל כך כבר כמה שנים, לא פעם אחת אתה קראת אותי, את
האישיות שלי, כמו שאף אחד לא קרא אותי, ואני לא יודעת אם מישהו
יקרא אותי כמו שאתה קורא אותי תמיד, אבל אני חושבת שיש הדדיות
בעניין הזה, אני חושבת שאני מכירה אותך ושאני יכולה לקרוא אותך
טוב מאוד, אתה בטח תפלסף לך אם להגיד לה שאתה אוהב אותה או לא,
אני לא יכולה להיכנס אלייך לראש ולדעת מה אתה חושב, אבל אני
יודעת שאתה תחשוב הרבה עם כל הצדדים של האמירה הזאת, אבל בכל
זאת, אני חושב שלא תוכל להגיד שחשבת על זה פעמיים, כי כמו
תמיד, אתה, אני ואני בטוחה שעוד הרבה אנשים, לעולם לא יוכלו
לראות את התמונה השלמה, אני חושבת שזה דבר טוב, לא לדעת את
התמונה השלמה, אני מאמינה שבכל זאת תגיד לה שאתה אוהב אותה,
למרות שלא תהיה שלם עם ההחלטה הזאת כמו שאף פעם אתה לא שלם עם
ההחלטות שלך ב-100%, אבל תגיד לה את זה, אתה הרי אוהב דרמות
בחיים שלך, אתה תאהב כל תשובה שהיא תתן, אם היא תגיד לא, אתה
תתבאס, תהיה בדיכאון איזה שבוע או שבועיים, תבכה על הגורל
האכזר שלך, אבל עוד חודש או חודשיים, תגיד לעצמך שלפחות עשית
הכל, לפחות נוספה לך עוד דרמה קטנה לחיים האלה שלך, אם היא
תגיד שסבבה, שהיא רוצה להיות איתך, אתה תהיה מאושר עד הגג,
ותמצא לעצמך איזה דרמה אחרת, אבל תהיה מאושר איתה, כך או כך,
אתה אתה תחפש איפה להיות עצוב, תחפש איפה להיות שמח.
אבל אם לא תגיד לה שאתה אוהב אותה, אתה תפחד, תפחד מחוסר
הידיעה של מה שהיא יכלה להגיד, ועל תחושת הפספוס לא תוכל להגיד
דברים טובים, אם לא תגיד לה שאתה אוהב אותה, אתה תרגיש רע,
נטו, בלי שום צדדים טובים של העניין, אני חושבת שאתה לא צריך
מכתב בשביל לדעת את זה, אתה יודע את זה בעצמך, רק צריך לראות
קצת פנימה, כמה מחשבות עמוקות... ואתה ילד עמוק, לפעמים מרגיש
שטחי, אבל אתה ילד עמוק, אתה תחליט כבר את ההחלטה הנכונה.

(המצלמה זזה לצד שמאל כשטל יושב בצד ימין של הפריים ואי אפשר
לראות את עדי יושבת לימינו, שוט אחר, רואים את טל יושב לבד,
מקפל את המכתב ושם אותו בחזרה בתיק)
(טל קם ומתחיל ללכת, הולך לסוף המסדרון ונכנס לכיתה)


9. פנים יום כיתה
טל:
היי
הילדה:
היי טל, מה קורה?
טל:
אממ, בסדר, אנחנו צריכים לדבר
הילדה:
אוקיי
טל:
לא באמצע הכיתה, מקום בצד
הילדה:
טוב, בוא נשב פה בצד, כי עוד מעט מתחיל השיעור, אני לא יכולה
להבריז מעוד שיעורים
טל:
אוקי...

(טל והילדה הולכים לפינה בכיתה וטל מתיישב מולה)

טל:
אוקיי... אז... אני פשוט אגיד את זה וזהו
הילדה:
(מסתכלת על טל במבט תמוהה) בסדר...
טל:
תראי, חשבתי על זה הרבה, ואני רוצה שתחשבי על זה טוב, אני...
אני אוהב אותך, כבר כמה זמן, אני לא יודע מה את מרגישה כלפיי,
אבל, אם בא לך, לצאת איתי, יום שישי או משהו, נשב בבית קפה,
סרט, מה שתבחרי ואם תרצי, לתת לזה הזדמנות, לנו, את יודעת, לא
יודע... כאילו... מה את אומרת?
הילדה:
אמממ.... וואו... אוקי, זה משהו שלא ציפיתי לו...
טל:
את רוצה לחשוב על זה קצת?

(קלואוז אפ על הילדה, המצלמה מתקרבת לראש שלה עד שהיא עוצרת,
המון פריימים של החיובית, השלילית, המבולבלת שלה רצים
(הלוקיישנים של כל הדמויות שלה זהים ללוקיישנים של הדמויות של
טל), מסך שחור)