דובי היה ילד שמן. מאז ומתמיד הילדים היו צוחקים עליו, ורוגמים
אותו בפיסות אדמה בוציות (קובבות), ולפעמים גם לא בוציות, תלוי
בעונת השנה. כשהיה דובי בן 13 החליט שמספיק עם ההשפלה אותה ספג
יום יום. ספג ושתק, ספג והדחיק, ספג ושמר. הוא החליט להשיב
מלחמה. באותו יום אזר אומץ, ניגש אל חבורת ילדים, וביקש לשחק
איתם בפוגים. הילדים לא היו רגילים לשמוע את דובי משמיע קול,
מלבד בכי או קולות כאב ופחד. הם היו רגילים שדובי הוא בסך הכל
מטווח קובבות מהלך על שתיים, ולקח להם שניה לעכל את הבקשה
המשונה, מפי המבקש הלא שגרתי, ומעצם הרעיון הם התקשו לעצור את
צחוקם. עודד הרים גוש אדמה בוצית כיוון וזרק על דובי, תוך שהוא
צועק לו: "לך מכאן, שמן מטומטם." דובי האדים מכעס. הוא לא יכל
להאמין למשמע אוזניו. הוא החליט להפסיק את סבלו ולו יהי מה.
הוא יעניש את כל אותם ילדים, שפגעו בו מאז היה בן 5 ומשקלו
55.
הוא קפץ גבוה ככל שיכל, ונחת על עודד. כשקם כולם נדהמו לראות,
שעודד הפך לפוג. עוד קפיצה, הפעם על חגי שהקובבות שלו הכי
כואבות - ועוד פוג. פרצה פניקה. הילדים ניסו לברוח, אבל דובי
לא הפסיק לנתר ולקפוץ, ולאט לאט הפך את כל ילדי השכונה לפוגים
שטוחים, פרצופיהם מעוכים, הרקע מלא בדם מרוח, אפיהם פחוסים,
ועיניהם מביעות בעתה ותדהמה בו זמנית. היו כאלה, שפיהם נשאר
פתוח בכוונה לצעוק.
אחרי כל הקפיצות אסף דובי את הפוגים החדשים, והלך לשכונה אחרת
להפיץ את הסדרה החדשה. פוגים נדירים! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.