הפנים שלה היו שונות. לא ראיתי אותה ככה בחיים.

"תמיד פחדתי מהשלב הזה שיתחיל להימאס לי מדברים שאני נורא
אוהבת, שפתאום אני לא אוהב לבהות בשמיים, ולנגן בגיטרה,
וליהנות מדברים קטנים שלפעמים נדמה לי שרק אני רואה. תמיד
חשבתי שזה יגיע עוד הרבה זמן, כי כשאני חושבת על זה, זה חלק
מלהתבגר ולהזדקן. אולי זה בגללך?" היא צעקה. חייכתי אליה.
נשיקה שנראית לא רצויה מצידה. "נמאס לי, אוקיי? פשוט נמאס לי
מהשטויות שלך. תתבגר כבר, זה כבר לא מצחיק כל השטויות שלך, אתה
לא אותו אור שהכרתי. אתה מישהו אחר, מישהו שלא הכרתי קודם,
ואני מצטערת שהצד הזה התגלה. אתה פשוט ילדותי". "מה קרה לך
חן?" הייתי המום.

"תראי, אולי במשך כל היום הזה לא עשינו הרבה, חוץ מלשכב
ולהתנשק, ולאכול ספגטי בלי טעם, אבל נהניתי נורא. גם אם לא
צפינו בשקיעה, גם אם לא ניגנת על גיטרה ואני שר... אני לא
ממהר, אני יודע שאנחנו עוד נעשה את כל אלה". "זה לא זה, אתה
פשוט לא אותו אחד, לא יודעת, משהו השתנה בך, זה כבר לא אותם
מכתבים שאתה כותב, זה כבר לא אותם געגועים, המילים שאתה אומר
כבר נראות לי חסרות משמעות. אני מרגישה שונה בגללך. אני לא
אותה חן. אני ממש מרגישה את זה. ממש מרגישה שבתקופה האחרונה
אני קצת אחרת ממה שהייתי פעם, וזה לא שינוי לטובה. השתניתי.
שונאת את זה. שואלת את עצמי איפה חן, ובדיוק מעיפה מבט בראי
קטן שממוקם על הסורק, ממש ליידי. חן משתקפת אלי מהמראה, דמות
מוכרת, שפתאום נראית כל כך שונה.
עצוב לי...אתה לא מבין? זה אתה. זהו. אני חושבת שזהו. אני
חושבת שאין על מה לדבר יותר." עכשיו באמת לא הבנתי מה קורה.
"אבל חן..מה..אני לא מב..." "תפסיק," היא קטעה אותי. "עדיף
שתלך, ואם אני  אקרא מכתב ששלחת לי פעם ואחליט שאני מתגעגעת
אתה עוד תשמע ממני, בינתיים אני צריכה זמן לעצמי". לא
התווכחתי. לבשתי את החולצה שלי שהייתה זרוקה אי שם בסוף החדר
שלה. הלכתי בלי להביט אחורה. יכלתי לשמוע את הבכי שלה כשירדתי
במדרגות, הבכי הכל כך יפה שלה, שפעם חשבתי שכשהיא בוכה היא
יכולה לשיר...

"תשמור על עצמך, טוב?" אמרה כהרגלה. "אמא, את תראי אותי שבוע
הבא, מה את דואגת?". נישקתי אותה על הלחי ויצאתי מהבית.
האוטובוס, שנראה לי ככלי תחבורה מיותר, הפך לאמצעי היחיד שלי
להגיע בזמן לבסיס. אין מקום לשבת, כרגיל. רינג רינג, התקבלה
הודעה חדשה. מחייך. "אני מצטערת..."

דיווח תנועה מהמסוק של גלגל"צ, כביש מספר 20 חסום לכל הכיוונים
עקב תאונת הדרכים הקשה... אוטובוס התנגש בג'יפ צבאי בצומת כפר
יונה. 5 בני אדם נהרגו ו46 נפצעו... משדר מיוחד אחרי התחזית.

והיא בכתה, בבכי הכל כך יפה שלה, שצחקה כשאמרתי לה שהיא יכולה
לשיר איתו. "והוא היה שם, כל כך יפה, סוחף אותי איתו וגורם לי
להרגיש הכי טוב שרק אפשר..." אמרה. כולם כבר הלכו, והיא נשארה,
מניחה עוד ורד שקטפה למרגלות הקבר. "אני כל כך מצטערת..."