לאפריים הייתה פרה, והפרה הזאת הייתה רכושו היקר ביותר.
יותר מכל הוואזות הסיניות של אמא שלו או צלחות הפורצלן של סבתא
שלו. היא תמיד הייתה מקום ראשון.

אפריים גדל וחי בקיבוץ יטבתה ואת הפרה שלו הוא טיפח במסירות
יתרה בביתו הצנוע דל ורעוע שעמד בקצה הקיבוץ.
וזו לא ראתה מחלבה מעולם.
לפרה של אפריים קראו עלית והיא הייתה פרה יפהפייה!
הוא קיבל אותה בערך כשהייה בן 30 ומאז לא יכל להפרד ממנה.

יום אחד הגיעה לאוזניו החסונות של אפריים שמועה כי מישהו משמיץ
את עלית. הוא התרעם, הרי עלית נותנת הרבה יותר חלב מכל פרה
רגילה! וטעמו משובח! והתפוקה שלה אף פעם לא יורדת, אמר בעצבנות
לעצמו.
הוא התעצבן כנראה בגלל שהוא צפה את כל העסק מראש, הרי עלית היא
פרה מיוחדת...מאד מיוחדת, לכן רצה לשמור אותה לעצמו, רק לו.
ואז הוא החליט! טוב לא בדיוק אז אלא לאחר מספר ימים של חשבון
נפש ואכילת מרור או יותר נכון חסה כי זה מה שהיה לו במקרר
באותו זמן.
אז הוא החליט...ואמר "בואי עלית קופצים למחלבה", היה לו קשה
אפילו לבטא את זה...אבל הוא היה חייב, מאצואיזם קיבוצניקי.

היה זה יום שלישי בשמונה בבוקר בו התייצבו אפריים ועלית בכניסת
המחלבה. אנשי הקיבוץ הופתעו לראות את אפריים ועלית במחלבה
ומייד החלו להתלחשש. אפריים אמר בקול מרדני: "אתם רוצים לראות
למה היא מסוגלת? חברו אותה למשאבה".
הקיבוצניקים המעוניינים עשו כדבריו בצייתנות יתרה, אולי בגלל
הסקרנות אולי בגלל משהו אחר, אולי.
אחרי שעה של חליבה נערכה הטעימה (בדיקת שבחו של החלב).
הקיבוצניקים טעמו והיו מופתעים, אכן זהו חלב משובח.
הם אמרו לאפריים כי עלית נועדה לגדולה, אך אפריים היה עסוק
בללטף את עלית ולשבח אותה על החלב שנתנה.
בארוחת הצהריים עלית נשארה במחלבה, אבל כשאפריים חזר היא לא
הייתה שם...ולא בבית...ולא בשום מקום...
הוא השתגע, התחרפן, איבד את העשתונות.
הוא לא ידע מה לעשות, ואף קיבוצניק לא נידב לו מידע.
אפריים שקע בדכאון כבד, והסתגר בביתו הקטן הדל והרעוע בלי
עלית, ובכה כמו ילד קטן כל יום.
לאחר שבועיים וחצי נשמעה דפיקה בדלת, אפריים חסר הרצון מרוט
השיער ובעל הזקן המדובלל קם מהספה ופתח את הדלת.
למרגלות רגליו הייתה מונחת סלסלה עטופה סרטים ונייר צלופן
מרשרש עם עטיפות אדומות בתוכה.
אפריים קרע את עטיפת הצלופן וטפס חבילה אדומה אחת ועליה היה
כתוב:
שוקולד פרה אדומה
תוצרת: "עלית"
ותמונתה של הפרה שלו מתנוססת מקדימה בהוד והדר.
אפריים הנרגש שבר קוביית שוקולד וטעם. הטעם של החלב של עלית
עלה לו כמו זכרון מתוק ולראשונה הוא חייך מזה הרבה זמן...
כי שוב "עלית" חזרה הביתה.