תזה: נקודת מוצא, הנחת יסוד, השלב הראשוני בתהליך חשיבה
פילוסופי המכונה דיאלקט, ששלביו הבאים הם האנטיתזה (הנחה
מנוגדת) והסינתזה (המסקנה).

גארי ופרויד ישבו מול המחשב. השעה הייתה שבע בערב והם בדיוק
סגרו את השעה העשירית ברציפות לפני המסך. אנשים קראו להם
האקרים, אבל גארי ופרויד היו מעבר לזה. הם היו מכורים, המחשב
הפך כבר מזמן לחלק בלתי נפרד מחייהם הפרטיים והציבוריים.
למעשה, הם היו כל-כך מכורים שעד גיל 12 גארי היה משוכנע שהוא
קומנדר קין ופרויד קרא לחתול שלו "נאפסטר" עוד לפני שהתוכנה
יצאה בכלל לאוויר הרשת. גארי היה נמוך ומעט שמנמן, אבל היו מי
שטענו שהוא חמוד במראהו. פרויד, לעומת זאת, היה גבוה ורזה ועל
פניו זוג משקפיים דקיקים וזקן דמוי פירמידה הפוכה. מכאן כינויו
- הדמיון לתמונה של זיגמונד פרויד שגארי ראה פעם.
מכירים את התמונות הספק מצחיקות, ספק מטרידות שמסתובבות לכם
באי-מייל ובאתרים נידחים באינטרנט? לפחות שמונים אחוז מהן נעשו
בידי גארי או פרויד. זה היה המקצוע שלהם, מזה הם התפרנסו. כל
היום יושבים מול המחשב ומעוותים פנים ומשמעויות כדי שיראו
מבדחים יותר לסטודנטים מסוממים. בכל פעם שסיימו סט של תמונות,
שלחו קובץ המכיל אותן לאתרי הומור שונים, כאשר המרבה במחיר
קיבל את הזכויות ה"בלעדיות" לפרסם את היצירה. מדהים כמה חנון
מרמת השרון מוכן לשלם עבור תמונה של אדם נדרס תחת גלגלי מכסחת
דשא.

הטלפון צלצל וזה היה תורו של פרויד לענות. מהצד השני הייתה
שילה, חברתו של גארי. פרויד הצביע בעזרת השפופרת לעבר בן-הזוג
והכריז באדישות: "חברה שלך." גארי הפסיק לרגע את נסיונותיו
להדביק את ראשה של לורה בוש על גוף של פרה ולקח את הטלפון.
כעבור מספר שניות עבר לחדר השני, כשהוא נתקל בכמה שיותר חפצים
בדרך.
פרויד הבין שגארי עשה טעות וגרוע מכך, ששילה ידעה זאת. שילה לא
הייתה בחורה רעה, היא באה מבית טוב ובסך הכל הייתה רגישה
וידידותית. הבעיות התחילו כשגארי החליט לנווט בינה לבין המחשב.
שילה הייתה חובבת מושבעת של ספרים, בעיקר בריטיים ושנאה את מה
שכינתה "השתלטות המכונות על נפש האדם." נכון להיום, היא היחידה
בהיסטוריה שבילתה לילה במעצר כי השליכה את תחתוניה על ניל
גיימן.
לפי הקולות שנשמעו מהחדר, לא צריך להיות מומחה לזוגיות כדי
להבין שגארי בצרות. החתונה של אחותה של שילה עמדה להתחיל וגארי
איחר לאסוף את חברתו לטקס. כעבור רבע שעה של שיחה קולנית עד
מאוד (בעיקר מצדה של שילה), רץ גארי לכיוון החניה לבוש בחולצה
חדשה, מריח מבושם ישן ובידו מעיל. "חייב לזוז, אני אידיוט,"
קרא לפני שנעלם מעבר לדלת. פרויד חייך וידע שגארי עוד יחזור,
הוא בטח ירצה לקחת את המפתחות למכונית.
פרויד הביט במסך, משך בכתפיו והמשיך מהנקודה בה שותפו לפשע
הפסיק. שעתיים לאחר מכן, כבר הספיק לצייר קעקועים על ידיהם של
סנאטורים, להגדיל יתוש למימדי ענק ולגרום לו להשמיד את טוקיו.
זה היה קל כמו תמיד, אלא שכאשר גארי לא נמצא ליד בכדי להתבדח
ולהעיר הערות עוקצניות, הדבר הרבה פחות כיף. בשעמומו, החליט
פרויד לבדוק אם יש משהו חדש באתר של הבית הלבן. לפעמים יש שם
תמונות של המשפחה הנשיאותית שאפשר להשתמש בהן, אבל רובן על רקע
מגרשי גולף וזה כבר פאסה. פרויד פיהק והלך להכין לעצמו כוס
תה.
בזמן שבעליו היה במטבח, התעורר נאפסטר מתרדמתו והביט סביב. הוא
תמיד תהה למה בני האדם קוראים ליצור הפלסטיק הזה "עכבר" והחליט
שזו הזדמנות טובה לחקור את הנושא. הוא זינק בצעד מחושב על
השולחן וניגש למלאכת הציד. כל החושים מתוחים, צעדים קטנים
וזהירים, לא משמיע קול ו...מזנק! היצור המוזר לא ניסה להימלט,
כנראה הבין מראש שהקרב אבוד. רק עוד מכה אחת... "נאפסטר, רד
משם!"
החתול נמלט במהירות אל עבר המיטה המאולתרת שלו, אבל לא לפני
שעשה את מה שכל חתול מתורגל לעשות מגיל אפס. הוא דרך על המקלדת
במאות מקומות אקראיים ויצר רצף חסר פשר של פונטים. פרויד קילל,
קילל שוב וליתר בטחון הוסיף כמה תנועות חניקה בידיו. הוא ניגש
למחשב לראות איזה נזק גרמה חיית ה"מחמד" שלו הפעם. בעבר, הספיק
נאפסטר לשפוך קפה על המקלדת, להקיא על המסך ולהחדיר מספר בלתי
מוגדר של שערות לכונן הדיסקים. פרויד הביט בכתובת שהופיעה על
הצג.
בתחילה כמעט התעלף, אבל הסתפק בלשפוך את התה על השטיח במקום.
במרכז המסך, תחת אנימציה של דגל מתנוסס, הופיעו המילים "ססמתך
אושרה. ברוך הבא לפורום החשאי של דרג הממשל העליון. הכניסה
לאזרחים ולזרים אסורה בהחלט." בתחתית המסך הופיעו שמות הנוכחים
בפורום: ביג דדי, פנטגון, אייפל, טוני ספייס, אוסמה ויהוה.
פרויד נשען קדימה בחוסר אמונה ומרפקו לחץ בטעות על מקש אנטר.
על המסך הופיע השם "פופ" ולידו נקודותיים.

גארי הגיע שעה וחצי מאוחר יותר בקול תרועה. למעשה, היה זה קולה
של שילה שכעסה עליו מפני ששכח לקנות מתנה ולכן נאלצו להסתפק
בטוסטר זול שקנו בדרך. כשזוג היונים נכנס, הם מצאו את פרויד
בוהה במסך כמהופנט, בידו כוס תה הפוכה ובזווית פיו נחלי ריר
נוטפים.
"אתה רואה," אמרה שילה, "אמרתי לך שהמחשבים יצלו לכם את
המוח."
"זה לא קשור למחשב, פרויד סתם מוזר," הגן גארי על חברו הטוב
וגם על פרויד.
עברה עוד שעה. שילה כבר התכוננה ללכת לישון בדירתה וגארי יצא
לקנות חוברות פורנו לשימוש מקצועי הקשור באי אלו קרדינלים. הוא
החליט לקפוץ בדרך חזרה ולברר מה כל-כך ריתק את פרויד. הוא הקיש
על דלת הדירה וכעבור זמן קצר, עמד פרויד בפתח כשעיניו מסרבות
למצמץ. הוא גרר את גארי במהירות לעבר המחשב והושיב אותו מולו.
לקח לגארי עוד רגע, אבל הוא הבין מה ניצב לנגד עיניו.
"אתה רוצה לומר לי שנאפסטר הצליח איכשהו להקיש ססמה שהכניסה
אותך לפורום הכי סודי בעולם?"
פרויד הנהן, "אמרתי לך שהוא חתול גאון."
גארי נותר סקפטי. "אני די בספק אם יצור שעסוק עשרים שעות ביממה
בלישון ומעביר את שאר הזמן בלמצוא מקום חדש לישון בו, יעשה דבר
כזה."
"אני אומר לך, זה הדבר האמיתי. נכנסתי לאתר של הבית הלבן,
הלכתי להכין לי תה וכשחזרתי, צעקתי על נאפסטר והוא דרך על
המקלדת והקליד את הססמה."
גארי עבר על כל הפרטים הידועים לו והחליט: "אתה עובד עלי. היה
לך משעמם, אז החלטת למתוח אותי. יופי, כל הכבוד, כמעט הצלחת
לעשות לי התקף לב. עכשיו, אם תסלח לי, אני חושב ששמעתי מישהו
שפוי קורא לי."
פרויד לא התיאש מהנסיונות לשכנע שהכל אמיתי ואמר: "נתתי להם את
הרשימה שלנו."
גארי עצר בדרכו אל הדלת, נזכר לנשום כעבור שניה והסתובב לעבר
פרויד. "נתת את הרשימה שלנו?" הוא חיפש משהו להיאחז בו,
"הרשימה שבה הודענו שנפגיז את יפן אם לא ימולאו כל
דרישותינו?"
"כן."  פרויד חייך בסיפוק והוכיח בעיני גארי בצורה שאינה
משתמעת לשתי פנים שהוא אידיוט מושלם. "אבל אל תדאג, הדרישות
שהוספתי כל-כך מופרכות שאין סיכוי שיקחו את זה ברצינות."
"ומה אם כן? מה אם יחשבו שאנחנו טרוריסטים מסוכנים ושיש לנו את
האמצעים? הם יחסלו אותנו, אתה שומע? י-חס-לו!"
"אל תדאג. מחקתי את הדרישות שלך לשחרור הקופים והשגת שלום
במזרח התיכון וכל השטויות האלה והחלפתי אותן במשהו באמת
מצחיק."
"במה?" גארי באמת לא רצה לדעת וקיווה שזו בכל זאת מתיחה ופרויד
פשוט שכח להפסיק אותה בזמן.
"סתם דרישות. שיודו שכדור הארץ שטוח, שיורידו את אוסטרליה מכל
המפות כי לא באמת קיימת, שיכריזו על ימי שני כיום המזלג
הבינלאומי. כל מיני כאלה."
"טוב, זה באמת מטופש מכדי להיחשב אמיתי. אבל עדיין, פרצת לאתר
שלהם תחת ססמה של מישהו אחר. זה חייב להיות לא חוקי, או משהו.
אני שמח שלפחות הורדת את השמות שלנו מתחתית הרשימה."
"הייתי אמור להוריד את השמות?"
גארי לא היה אדם דתי, אולם באותו רגע קיווה שפרויד יתחיל
להתפלל לפני שיפיל עליו מקרר.
"אל תדאג," הרגיע פרויד, "מה כבר יעשו לנו?"

ובכן, הדבר הראשון שעשו היה לזרוק לבנה דרך החלון שהבריחה את
נאפסטר למטבח. הצעד השני היה מעט יותר תקיף והתבטא בעיקר ברכב
שחור גדול שעקב אחרי שילה לכל מקום ובמודעות אבל הנושאות שמות
הדומים באופן חשוד לשמותיהם של גארי ופרויד. בתגובה, הם ירדו
למחתרת. ליתר דיוק, השניים הפסיקו לשלוח תמונות וקבצים ושילה
נותרה היחידה שיצאה מהבית וקיבלה משכורת.

הרשימה שהפכה את גארי ופרויד לאויבי הציבור מספר אחת נכתבה
במקור כשגארי ניסה להרשים בחורה בקולג' שזכתה לכינוי
"אינוויירומנטל פונדמנטל". היא גרמה לגרינפיס להראות כמו חברי
תנועת נוער שפשוט באו לאסוף קצת לויתן מהחוף הקרוב. גארי הכין
בשבילה רשימה עליה הוא ופרויד חתומים ובה מפורטות דרישות לפעול
למען איכות הסביבה ושלום עולמי, או שהשגרירות היפנית (יעד
אקראי שנבחר מפני שזו השגרירות היחידה שפרויד ידע את כתובתה)
תופגז. עם הזמן, גארי והבחורה נפרדו והוחלט לגנוז את הרשימה.
ליתר בטחון, הוסב האיום להפגזת יפן כולה בכדי להכחיש כל קשר
בין הרשימה לבין המציאות.
מה שהם לא ידוע היה שלגמרי במקרה, כל אחת מהדרישות המגוחכות
שפרויד הכניס לרשימה היו מבוססות על מידע שהממשל האמריקאי מנסה
להסתיר מהציבור מזה שנים. כל סעיף, כולל זה שלפיו כלבים פותחו
בכדי למנוע מהחתולים להשתלט על מאגר הגבינה הצהובה העולמי וזה
שטוען כי המלחמה הקרה הייתה מחזה שנכתב בכדי להסיט את תשומת
הלב מאירועי רוזוול, הכל היה אמת לאמיתה. פרויד חשב שיהיה די
משעשע לשחק קצת עם האנשים החשובים ולשלוח אותם למרדף אחר פרי
דמיונו. לרוע המזל, דמיון הוא דבר מאוד יחסי.

שילה חזרה מקניות כשמצאה את גארי ופרויד יושבים בצד החדר
ובוהים בטלויזיה כבויה.
"למה אתם לא מדליקים את הטלויזיה?" חקרה.
"כי דרשתי מהם להוריד את המסרים הסמויים בפרסומות לפפסי
שקוראים לדמוקרטים לא להצביע בבחירות", השיב פרויד בפחד.
"אתם באמת מגזימים," אמרה הצלע הנשית והניחה ספר ליד המחשב
הכבוי. "הנה," זרקה לעברם כריכי טונה, "תאכלו משהו."
גארי ופרויד הביטו בכריכים בגועל. "את לא רוצה לאכול טונה,"
אמר גארי.
"למה לא?"
"כי אין דג כזה. הכל המצאה כדי שלא יתנגדו לציד דולפינים.
תביני, מדובר בבשר מאוד זול שמזכיר טעם של עוף בשמן."
לאחר שתיקה ארוכה, החליטה שילה לא להאבק בתופעה והוציאה מהמקרר
נקניקיות. "עכבר?" שאלה את פרויד בלעג.
"כלב," ענה המזוקן, "למה את חושבת שקוראים לזה הוט-דוג?"
בשלב הזה נשבר לשילה והיא החליטה לנער את הבחורים מהפנטסיה.
"תראו את עצמכם, הפכתם לצל חיוור של מה שהייתם לפני חודש. פעם
לא יצאתם מהבית פשוט כי לא היו לכם חיים, עכשיו אתם מפחדים
לאבד אותם אם רק תפתחו את הדלת. אי אפשר ככה, איפה אימת
האינטרנט שלמדתי לאהוב?" היא הביטה על גארי. "איפה ההומור
המופרע שלמדתי, אה... לסבול?" פנתה אל פרויד. "אתם חייבים לקחת
את עצמכם בידיים ולהחליט מה אתם הולכים לעשות. לתת לדמויות
אפרוריות מדרג שבכלל לא בטוח אם הוא קיים להשליט עליכם טרור
בגלל בדיחה תמימה, או לחזור להיות מלכי הרשת."
איכשהו הנאום עזר לעודד במעט את רוחו של פרויד שתמיד נטה
לאופטימיות לא זהירה. הוא הרים את הראש והביט על המחשבה בבוז.
"את צודקת," אמר וקם על רגליו, "מי שמע על דבר כזה? העבד הפך
לאדון, הדמיון שולט בנו במקום שננצל אותו להרוויח על חשבונם של
אחרים. המחשב מעולם לא סימל בעינינו דבר מלבד ידיד נאמן והוא
בטח לא יהפוך לאויב."
שילה החלה להרגיש לא נוח עם ההאנשה המעט חולנית, אבל התאפקה
מלהעיר כשראתה שגארי גם מתחיל להרים את ראשו.
"אנחנו נשלוט בגורלנו ולא הדמיון שלנו," המשיך פרויד. "לעזאזל,
אם הצלחנו להתמודד מול וירוסים שלא נודעו לפני כן ועם האתגר
להכניס את מייקל ג'קסון לחללית מהיום השלישי מבלי שיעלם באור
החזק, אנחנו נעמוד גם בזה. ממשלה או לא ממשלה, זה הבית שלי, זה
המחשב שלי, זה הראש שלי ואני אשתמש בו בכל דרך שאבחר."
שילה קיוותה שהמשפט האחרון לא יזכה להתממש במלואו. גארי קם על
רגליו והביט בחדר. "מה הם כבר יעשו," דיבר לבסוף, "יפוצצו לנו
את המחשב?"

כן. מעט מאוד אנשים יודעים מדוע אין לביל גייטס שום מתחרה
אמיתי. הסיבה לכך היא הסכם עם הממשלה, לפיו תוכנת חלונות תופץ
כמעט לכל מחשב ביתי בעולם ובתמורה יותקן במכשיר שבב המאפשר
לעקוב אחר השימוש בו ולהרוס אותו במידת הצורך. בפנטגון מתים על
הרעיון, בעיקר כשנפתחים אתרי סקס לא חוקיים.
האות נשלח היישר מוושינגטון לביתו של פרויד והורה למחשב לבצע
פעולת קמיקאזה. השבב הפעיל את רצף הפעולות שבתוך חלקיק שניה
גרמו למחשב להתפוצץ. הנזק שנגרם היה פחות רציני בצורה משמעותית
לולא היה מונח ספר בצמוד למחשב. נייר הוא חומר מאוד דליק
וכמוהו גם קופסת הקרטון עליה הונח הספר ושולחן העץ שסיפק משטח
לכל ההתרחשות. כשהגיעו הכבאים למקום, לאחר שעוכבו בפקק תנועה
לא צפוי, לא מצאו דבר מלבד שאריות מחשב חרוך וכמה פחיות
שימורים של תירס שהפך לפופקורן.

המכונית התקרבה לגבול קנדה. שילה נהגה כאילו התחרתה במטוס קרב.
גארי ישב לידה ומלמל תפילה חרישית. פרויד ישב במושב האחורי
כשחיוך גדול על פניו.
"זו הבדיחה המוצלחת ביותר בתולדות האינטרנט," אמר. "אף אחד לא
יצליח להתעלות על זה גם בעוד מאה שנה. אם רק הייתי יכול לראות
את הפנים שלהם כשיגלו שאין לנו אפילו גפרורים."
"אם תמשיך לדבר," סיננה שילה מבין שיניה, "אתה תראה את הפנים
שלהם כשהם יתפסו את מי שעומד מאחורי האיומים."
גארי הביט בשלט שעברו בדרך. הוא קרא לשילה לעצור ויצא מהמכונית
בריצה לכיוון ממנו באו. הוא קיווה שהפחדים שלו לא השתלטו גם על
עיניו ושמה שראה היה אמיתי. אמנם היה צריך להזיז כמה ענפים
ולהסיר לא מעט שכבות של אבק, אבל גארי לא טעה.
"חשבתי שאמרת שהיא לא קיימת," אמר לפרויד כשהביט בשלט בנסיון
להיזכר בסעיף המתאים מהרשימה.
"אולי פשוט מיקמו אותה לא נכון?" ניסה פרויד לנחש.
השלושה החלו ללכת בחזרה למכונית. שילה הסתובבה להעיף מבט אחרון
בשלט ונאנחה. לפי השלט, צפויה להם נסיעה של שמונה שעות לפחות
עד קנדה, או שעתיים וחצי עד אוסטרליה והיא תמיד שנאה נסיעות
ארוכות. "טוב, אני מניחה שנוסעים לאוסטרליה."
הם המשיכו לנסוע, שילה וגארי קיוו להישכח בכדי שיוכלו יום אחד
לחזור למשפחותיהם. פרויד חייך לעצמו בחצי טירוף וליטף את
נאפסטר שהחזיק בפיו את העכבר.