חותכת את העור שלי, לאט, לאט
עם סכין חדה
והכאב הפיזי מתעצם.
חותכת את עצמי, לאט, לאט,
שהכאב הפנימי יירדם.
הדם יורד, נוטף,
אולי תישאר צלקת,
אולי מישהו סוף סוף יבחין,
בקריאתי השקטה, הזועקת.
הסכין חדה, הכאב חותך
אך אני את הכאב לא אפסיק,
מגיע לי לסבול,
שיישאר סימן,
שייחפה על הלב המעיק.
אני צורחת מבפנים, ואיש לא מקשיב,
רוצה שיישמעו אותי,
שאולי הכאב יפסיק להכאיב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.