חושבת, אולי אסע אל תוך קיר.
וממה שישאר ממני, תבטיחו לי -
שתיבנו קירות חדשים, אולי דברים יפים יותר.
חושבת, שאם אברח מכאן, הם ישתגעו!
אבל כשאני כאן - אני משתגעת.
יושבת מתחת לפנס רחוב,
בוכה... חושבת, שאם יהיה לי שקט,
יהיה לי טוב.
אין לי בחירה.
הצנזורה שהלב שלי עובר בבית הזה, מטורפת.
חושבת, מחר, אנגן בפסנתר, עד שאצליח.
חושבת, אולי אסע רחוק מכאן.
ראיתי ירח מלא, בצבע כתום חזק,
ישבתי במסלול ההמראה והנחיתה,
רואה מטוסים, חולפים כמה מטרים מעל ראשי.
כשאלך, אם אלך,
הם יבקשו שאחזור, ואם הם ירצו -
סביר להניח שכן...
וכשהמטוס ינחת בקצה המסלול,
וסביר להניח שינחת... אנחת איתו.
אבל, כשהפנס שאני יושבת תחתיו,
עם סיגריה ביד, או בפה... יכבה -
אני חושבת, שאתן לו לנוח,
אכבה את הסיגריה...
ואכבה בעצמי יחד איתו. |
