התאהבתי בדיקט קעור שנפל מבניין רב קומות לפני שנים רבות.
בלילה פילסתי דרכי דרך הנסורת ושפשפתי פינות ישרות,
הלכה התייבשה כבר מזמן בחדר ממול
עומדת בסירובה להבריק פיסת עץ רקובה.
בלילה פילסתי דרכי דרכו וליטפתי רקב דומע.
מלקקת דמעות שיבשו, מזכירה שכחה עילגת, עצב יגע.
עלי עצמי עברו שנים לא קלות,
גיליתי ריס שנפל לבאר יבשה וחטף מכה בראש,
וריד שעקשנותו לצאת מחוץ לגופי הפכה אותי נכה פיזית.
סדרת חיי גוועת אל מול עורי הרענן,
מלטפת עצב קמוט ראשון.
העננים כבר לא זזו ברקיע. מדי שבוע נאלצתי לתלות אותם מחדש,
ובשאר הימים כיסויי גופי השחורים ליטפו את נופי חלונותיי.
השחר בצע בטרם עת ומת מול עיניי בנשימתו הראשונה.
פעם. חלמתי. שהדיקט שנפל מבניין רב קומות לפני שנים רבות,
הפך קמור.
הוא בא אלי באמצע החיים
מכנף אותי בחספוסו הצווח, ועשה איתי אהבה.
צווחת תשוקתו הראשונה, אזלה עוד לפני שהרמתי ראשי.
התאהבת בדיקט, הם אמרו וגלגלו אותי בחזרה לעגלת חלומותיי.