גרוג פולקנר. הוא נחשב לטוב בתחומו. גם כמרצה וגם כחוקר. בדרך
כלל אני דווקא מקשיב בעניין לכל מילה שלו אבל לא היום. היום
אני כותב את ההיסטוריה שלנו. לא ההיסטוריה שכתובה בספרים
שקיימים היום בספריה אלא ההיסטוריה האמיתית והכואבת שיצאה לאור
לאחרונה, לאחר שפולקנר חשף את כל השקרים.
"לא היה קל למתיישבים הראשונים שהגיעו לכאן", הוא אמר, ואכן
הוא כבר הסביר באינספור הרצאות על הקשיים שהכבידו על המתיישבים
הראשונים שהגיעו לכאן, איך הם נאלצו לנטוש את ביתם באורקניס
ולהתארגן בתאי מילוט תוך שבועיים ולעשות את כל הדרך לכאן.
"לאחר המלחמה עם הזמורקים היה נראה שכל המסע היה לחינם, כוכב
הלכת היה הרוס לחלוטין, אך הם לא ויתרו, הם בנו מתקן שיאפשר
לדורות הבאים להתקיים על כוכב הלכת החדש".
על הזמורקים הוא כבר סיפר לנו בשיעורים קודמים. הם היו התושבים
הקודמים של כוכב הלכת הזה. במשך דורות האמנו לכתוב בספרי
ההיסטוריה, איך הזמורקים הזמינו אותנו לכוכב הלכת שלהם לאחר
שהרסנו את שלנו, ואיך ברגע האחרון הם ניסו לגנוב מאיתנו את הכל
ולהשמיד אותנו. האמנו שבאמת היו לנו מנהיגים דגולים שחשפו את
מזימתם של הזמורקים וניצחו אותם עם המעט שהיה להם. אך היום
ידוע כבר שהזמורקים לא הזמינו אותנו לכאן, אנחנו הגענו לכאן
כדי לכבוש את אדמתם.

כדי לעשות קצת סדר בדברים אלו, אני אתחיל עכשיו מההתחלה. אומנם
למדתי שאסור להאמין לכל מה שכתוב בספרים, אך אין לי מקור אחר
למידע בקשר לאורקניס אז אני נאלץ להסתפק בספרים. אורקניס היה
כוכב הבית שלנו ובמשך דורות רבים חיו בני עמנו שם. במשך הדורות
קמו מדענים רבים שטענו שההתקדמות הטכנולוגית שלנו פוגעת בכוכב
הלכת, אך תמיד פסלו אותם הפוליטיקאים בטענה שהם חיים בעבר ושאם
תהיה פגיעה בכוכב הלכת נוכל לפצות עליה בעזרת הפיתוחים
הטכנולוגיים ולהמשיך לחיות שם.
לפני כארבע מאות שנה הגיעה הפגיעה באורקניס לרמה כל כך גבוהה
עד שהאטמוספרה איימה להתמוטט. אז פנו הפוליטיקאים למדענים
שיצילו את הכוכב. בהמלצת המדענים הממשלה הוציאה חוקים האוסרים
על שימוש בחומרים שמסוכנים לאטמוספרה והגבלות על ניצול המשאבים
הטבעיים של הכוכב, אך היה מאוחר מדי. כל הניסיונות לשקם את
הכוכב נכשלו והממשלה נאלצה להודות שהדרך היחידה להמשיך את
קיומנו היא מעבר לכוכב אחר.

כולם נרתמו למשימת בניית רכבי חלל שיאפשרו מעבר לכוכב אחר.
באותה תקופה עוד לא הספקנו לחקור את החלל, ורק מספר שבועות
לפני תאריך העזיבה המתוכנן ערכו את טיסת הנסיון הראשונה לחלל.
הבדיחה הידועה אז היתה: "האם סוף סוף ייצא לנו לפגוש את הפילים
הורודים המעופפים מכוכב הלכת זמורק?" זאת מכיוון שבכל הסרטים
הישנים היו מגיעים פילים ורודים מעופפים מכוכב הלכת זמורק
ומאיימים לכבוש את אורקניס. בדיעבד התברר שבזמורק היו אומנם
חיים תבוניים, אך לא פילים (ובטח שלא ורודים ומעופפים).
הזמורקים היו, לפי הספרים, די דומים לנו, אך נמוכים יותר
ושעירים יותר. בדיעבד מתברר שהזמורקים בכלל היו יצורים בעלי
ממדים ענקיים, דומים לזוחלים, שאינם מסוגלים לתקשר בכלל עם
יצורים אחרים.
כפי שכבר כתבתי, הזמורקים כביכול רימו אותנו ולכן השמדנו אותם.
עקב ההפצצות הגרעיניות הכבדות נהרסה האטמוספרה של זמורק, אך
היא לא התמוטטה לגמרי. בני עמנו שנחתו על הכוכב נאלצו לבנות
עיר מוגנת מכוסת כיפה כדי להמשיך להתקיים על פני הכוכב. הם
העריכו שכעבור כארבע מאות שנה יוכלו להכשיר את האטמוספרה כך
שתאפשר חיים שוב.

פולקנר טוען שכבר כעבור עשרים שנה התחילו בעיות חברתיות קשות.
הוא טוען שהממשלה חקרה את העניין והגיעה למסקנה שלאנשים יש
ייסורי מצפון על כך שהם חיים בכוכב לכת לאחר שהשמידו את תושביו
הקודמים. הממשלה הקימה צוות שידאג לכך שהדורות הבאים לא יידעו
את האמת לגבי המלחמה עם הזמורקים. הם הגיעו למסקנה שלא ניתן
להתעלם לגמרי מהמלחמה, מכיוון שברור לכל שההרס שקיים מחוץ לעיר
שבבועה הוא כתוצאה ממלחמה, ולכן הוחלט לשכתב את ההיסטוריה.
הוצאו חוקים האוסרים על הורים לספר לילדיהם את הידוע להם על
העבר. נשרפו כל הספרים הנוגעים למלחמה ובמקומם הוכנסו הספרים
עם ההיסטוריה המסולפת, אותם הספרים הקיימים עד היום.

את עיקר הדברים גילה פולקנר לפני כחמש שנים. בעת עבודות תשתית
בעיר, מצא פועל מקום מסתור של כמה ספרים. כבר אז היה פולקנר
היסטוריון ידוע ולכן הוא נקרא מיידית למקום כדי לזהות את
התקופה לה שייכים הספרים.
כבר לאחר דפדוף קל בספרים הוא ידע שלספרים חשיבות רבה העלולה
להשפיע קשות על עולמנו. הוא דרש שכל הספרים יימסרו לידיו וכן
שכל ספר או ממצא נוסף יועבר אליו מיידית. הוא התחיל לחקור את
הנושא לעומק ורק לאחר שלוש שנים יצא בהודעה קשה לציבור.

הממשלה ידעה שהציבור יגיב בצורה קשה לבשורות של פולקנר ולכן
הוקם צוות שיחקור את הנושא במקביל ויגיע להחלטה כיצד יש לטפל
במצב. צוות החקירה הגיע לאותם מסקנות כמו פולקנר בקשר
להיסטוריה האמיתית שלנו והמליץ לממשלה לבצע משאל עם. משאל העם
לא היה דומה למשאלי עם שהיינו רגילים אליהם (כמו 'חוק נגד
השלכת אשפה שלא נגרסה בצינורות הפינוי - בעד/נגד' או 'צירופו
של מורשט בורזן לממשלה כשר לתכנון אמצעי תחבורה - בעד/נגד').
במשאל העם הזה נשאלנו שאלה באמת קשה, שאלה שתשפיע על כולנו
באופן בלתי נתפס.

לפני כשנתיים כולנו הופתענו כשפתחנו את מעטפת משאל העם וראינו
לנגד עינינו 'השמדתנו העצמית - בעד/נגד'. כמובן שהיה פירוט של
ההצעה בצד השני של המכתב, ולי לפחות לקח מספר דקות עד שבכלל
חשבתי על לקרוא את ההצעה במלואה.

בסופו של דבר ההצעה התקבלה ברוב של למעלה מתשעים אחוז. הממשלה
התחילה בתהליך. תהליך שבו יקחו גבר אחד ואשה אחת, יחברו אותם
מרגע לידתם למחשב, הם יחיו בהסגר מלא, ללא קשר עם אדם אחר,
וביום שבו תושלם הכשרת האטמוספרה של זמורק הם ישחוררו מהמחשב
בעוד כולנו שוקעים יחד עם עירנו המוגנת אל מתחת לפני הים.

השנתיים האחרונות היו קשות, כולנו ידענו שלא נשאר לנו זמן רב
לחיות אך ידענו שזה לטובה, לא נוכל לחיות עם עצמנו עם הידיעה
שאנחנו גרמנו להשמדתו של עם שלם. לא נוכל לחיות כאן על חשבונם.
היו עדיין כאלה שטענו שכדאי לנסות שוב לשרוף את ספרי ההיסטוריה
שנמצאו ולא להזכיר אותם לדורות הבאים. אך גם הם ידעו שייתכן
שבעוד מקומות נמצאים ספרים נוספים ושלעולם לא ניתן יהיה לברוח
מהאמת.

אני בעיקר ניסיתי לגלות כמה שיותר דברים לגבי איך ייראה העולם
לאחר מותנו. ביליתי את רוב זמני בהרצאות של פולקנר או סתם
בלבהות אל העולם בחוץ, עולם שהוריי וסביי הבטיחו לי שאני אזכה
לחיות בו. לפעמים גם הבטתי בלילה לעבר השמיים לראות את
אורקניס, אומנם לא הייתי שם מעולם, אבל תמיד הרגשתי שאני חלק
מכוכב הלכת האדום הזה, שעד לפני כארבע מאות שנה היה כחול כמו
זמורק.

דוד שלי עבד על המחשבים שמחוברים לשני האנשים שימשיכו את
קיומנו. הוא סיפר לי שהעולם שבו הם נמצאים בו כרגע הוא עולם
מושלם. עולם פשוט, ללא טכנולוגיה, רק חיות, עצים, טבע ושני
אנשים. הוא גם סיפר לי שהוא תיכנת את הדמות של הנחש הרע שאמור
לגרום לאנשים האלה להבין למה הם פתאום עוזבים עולם כל כך מושלם
לתוך עולם רגיל ופשוט. לא הבנתי ממש איך נחש יכול לעשות את זה,
אבל ככה דוד שלי עם השגעונות שלו.

כאן אני מסיים את הדברים האלה, בתקווה שיום יבוא והם יימצאו,
ואני גם מקווה שהמוצא יעשה את הדבר הנכון, כפי שאנחנו עושים
וכפי שבטח עשו אבות אבותינו כשהגיעו לראשונה לאורקניס וכפי
שבטח עשו אבות אבותיהם.