את  עקבותיו  בחול מחה  הים,

את ריח גופו הרוח נדף.

על החוף נותרה יושבת,

מול ארמון חלומות מיותם.



עכביש טווה קורים בשמש,

ציור מליל אמש:

פנטזיה של אישה- ילדה,

שבקשה את חלומה לנצור

גם כשיבקע השחר,

ואור הבוקר לעולם יחדור.



דמעות זולגות על לחיים

מרטיבות את אודם שמלתה,

מתמזגות במלוח של המים

הצורבים  בשרה וחלומה .