את עקבותיו בחול מחה הים,
את ריח גופו הרוח נדף.
על החוף נותרה יושבת,
מול ארמון חלומות מיותם.
עכביש טווה קורים בשמש,
ציור מליל אמש:
פנטזיה של אישה- ילדה,
שבקשה את חלומה לנצור
גם כשיבקע השחר,
ואור הבוקר לעולם יחדור.
דמעות זולגות על לחיים
מרטיבות את אודם שמלתה,
מתמזגות במלוח של המים
הצורבים בשרה וחלומה . |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.