שוב לא כיבית את האור למעלה
ושוב לקום באמצע הלילה
על הכביש במכונית
הגז עד הסוף
מקווה שיקרה לך משהו, שיתן לך סיבה
שקט בבית דממה,
לכוד בתוך עולם לא שלך
שוב פעם עצוב
עוד פעם אותה תחושה, הריקנות הזאת
כל כך מפחידה
תמיד זה רק לגמור את השנה
ועוד תראה שאח"כ יהיה יותר טוב
בלימה
אין הווה
יש רק מה שהיה ומה שיהיה
חלומות שחלמת כבר לא תספיק
וזה גורם לך להרגיש דביק
אז סע יותר לאט, כי אין מה למהר
גם אם תקדים אתה מאחר
פוחד לעצור שלא תתקע
ממשיך קדימה אין לך שניה
ילד קטן שמחפש ולא יודע מה
2 לפנות בוקר במרפסת עם סיגריה
מרגיש כל כך גרוע עצוב נורא.
(עצבות שגרתית יומיומית
כרונולוגיה של שנאה עצמית) |
