הוא היה מעליי, שנינו בלי חלק עליון, הוא הספיק להוריד לי את
החזייה בלי ששמתי לב אפילו. בעדינות, כתפייה אחרי כתפייה,
נגיעות מתמשכות בגב, ממוקמות בעיקר באזור הסוגר של החזייה,
ונגיעה אחת עם קצת יותר לחץ, ועם נשיקות חמות בצוואר והוא
הוריד לי אותה. לא יכולתי לסרב, המגע שלו לא נתן לי הזדמנות
להגיד לא, היופי שבו, העדינות.
הוא המשיך לנשק לי את הצוואר כשאני עוצמת עיניים חזק, נהנית
מכל רגע, רוצה שנשאר ככה כל היום. המשכנו להתנשק במשך שניות,
דקות, שעות... ברגעים כאלו, באמת שאין זמן.
פתאום הוא הפסיק, הוא הסתכל על העיניים שלי ואמר: "הרגשת את
זה?" עם מבט תמוה על הפרצוף. "את מה?" השבתי.
הוא מהר הוריד אותנו לרצפה, וחייכתי. "מה זה?"
הוא צחק. "רעידת אדמה, אני חושב..."
"אין מצב, אולי הפכת את הרצפה שלי למצב רטט בכפתור הסודי",
ושנינו צחקנו. קמתי ולבשתי מהר חזייה. הוא קם אחריי וחיבק אותי
מאחור, סובב אותי ונתן לי נשיקה ארוכה על השפתיים. חיבקתי אותו
והדלקתי את הרדיו, לא אמרו כלום על הרעידה, כבר חשבתי שאנחנו
מדמיינים.
הוא התיישב על המיטה והסתכל עליי. "יאללה למי אכפת מה היה,
בואי הנה", ונגע קלות במקום שיש לידו על המיטה. "לי אכפת",
אמרתי, בטיפת עצבנות. "למה? פעם ראשונה שאת מרגישה רעידות
אדמה? אפשר לחשוב, היו אלף", הוא המשיך לברבר.
"זו הפעם הראשונה שלי, וגם הפעם הראשונה שלנו", אמרתי באמצע
שהוא מדבר.
"וואלה, אז שנייה... אנחנו כבר לא בתולים? כבר עשינו את זה?
קצת מהר, את לא חושבת?" הוא צחק.
צחקתי והתקדמתי לעברו, מתיישבת עליו ומחבקת את צווארו.
"לדברים כאלה אין זמן, כנראה שכבר היינו מוכנים ופשוט לא
ידענו, אז אלוהים התערב", צחקתי גם, והוא חייך ונישק לי את
הכתף.
"...רעידת אדמה הורגשה כרגע בארץ בעוצמה של 5.7 בסולם
ריכטר..." נאמר ברדיו.

חייכנו ונשכבנו על המיטה.
"אז מה השלב הבא?" הוא שאל עם חיוך גדול, נשכב בחזרה מעליי
ומנשק אותי שוב.
ואני בלב שלי כבר יודעת מה השלב הבא שלנו :)