שנתי נדדה
כמו ציפור במעופה הפרוע,
פרפורי החזה
נאבקו עם החשק לישון.
לבשל מאורע שנסלח
ממערומי קרעי הזמן,
לאחוז בחלום אביבי קודר,
להפתח אל השאול ולפרוח
כתעלומה ממושכת בגשמי השרב הראשון.
להרוג ציפורים ירוקות מורעלות
במכות עצובות מוקצבות,
לאיחות את נוצות הילדות היפות
לכרית סיכות חדה
ולהפריח בלונים ככדורי פלדה
שישחירו את האופק המוזהב קלות,
לקשור סרטי מזל לשיני האריות
ולקוות.
ונתתי לזמן לשפוט ולהטיל גזירה.
וקבעתי שרדפני די
והפסקתי לרוץ כמו משוגע
וגנבתי נשימות יקרות
בטרם השיגני קרוע
הייתי לרגליו.