יוסף היה מכשירן.
יוסף לא היה סתם מכשירן.
יוסף היה דוקטור להנדסת מכשירים.
יוסף היה המכשירן הראשי במכון טכנולוגי בעל שם.
ליוסף הייתה סובארו בת שנתיים, אישה שפעם התחתן איתה ושני
ילדים לא מזיקים. כל חשבונותיו שולמו בזמן, ואיך לומר... היה
איש מסודר.
יוסף היה מוטרד, מוטרד מאד.
יוסף היה מוטרד מטעות המדידה של מכשירי המדידה השונים, שאותם
דיקטר.
להדיוטות היה יוסף מסביר, שטעות המדידה נתונה והיא מכוילת בתוך
המכשיר.
אבל יוסף ידע... זו טעות מדידה מוערכת ולא טעות מדידה מדויקת.
כל שעה משעות העבודה, כל דקה מדקות הפנאי שלו, עסק יוסף בדבר
אחד בלבד. מחשבה אחת מילאה את מוחו כל העת: כיצד ליצור את
המכשיר, שימדוד את טעות המדידה.
יוסף היה אדם עקבי ויציב (יש מי שטוען, אפור אפילו).
העולם המדעי הוכה תדהמה, כאשר דווקא יוסף פיתח את המטמט"מ (מד
טעות מדידה של טכנולוגיות מדידה).
לא חלפו ימים רבים מאז נכנס יוסף להיכל התהילה של המכשירנים
והוא שוב נתקף דכדוך.
יוסף הוטרד מטעות המדידה של המטמט"מ.
טעות מדידה קיימת, ללא ספק. בת-הערכה, בקלות. אבל איך אפשר
למדוד אותה?
למדוד, על מנת לדעת במדויק מהי טעות המדידה האמיתית של
המכשירים, שאת טעות המדידה שלהם מודד המטמט"מ...

יוסף המשורר מת מות נשיקה בגיל מופלג.