אליאב מאוד אהב
לסדר את המורים.
לאחד קרע מכנס
לאחר השאיר חורים.
גם באוכל הוא חיבל
למרק הכניס פלפל
לריבה הוסיף קצת מלח
לבשר הוסיף סוכר
רק ישב והתרווח,
נהנה מן העיקר.
וכשתמה מהומה,
לא היסס - התחיל אחרת.
הכיתה בצחוק הומה
כשמורה משם נוהרת
אל חדר המנהל
שחוזר ומתנצל
ואומר שלא בכוח
להסדיר את העניין
אלא מעומקי המוח
יטפלו בו, בחוצפן.
אסיפת מורים דחופה
כה נלהבת וצפופה
התקיימה שם בו ביום
ולפתע - איזה חום!
להבות פרצו מדלת,
העשן והמחנק
והאש המשתוללת
- היא ניצחה במאבק.
סוף דבר לבית הספר
שמאז נותר רק אפר.
ומה היה על אליאב?
את המורים - הוא לא אהב!
אך הלקח הנלמד
בקצה ראשו מאז עמד.
הוא לא חזר על מעשיו
מאותם ימים של פעם.
ילד טוב הוא מעכשיו
אך לחייו - נגמר הטעם. |
