יובל הארמי / בין השמשות |
השלווה, הרגע היפה ביותר בחיי.
השעה המבורכת מכולן.
נפשי בקשה עצמה למות, להדבק בטוהר, בחולשה הממכרת,
הניחי כפך בידי, מלאי טוהר הכל.
בקרירות מלטפת פנים, בסתר לשון מעודד, אנו עוד פה, אנו עוד פה!
ואראך מתבוססת בדמי אני ואומר לך, בדמי מותי, בדמי מותי!!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|