אחי! כי באה השעה, והנה החושך כיסה ארץ וערפל לאומים, ולא נפרץ
חזון.
ולא תדאה תורה ביננו, ונשמת הרצון תחנק מעשן תוכחה.
היאוש ירבה, התקווה תדעך, שמי הטוהר יחשכו, שעותינו תדללנה ולא
יבוא דבר ה' בנו.
לא בנקמת אלוה אדבר, ולא ברצונו כי אם ברצון אדם ורצון הרוח.
אחד מוסר הוא לנו, ואחד הרקבון.
אחת השמחה ואחד השממון.
אחד הלצון ואחד הרעב.
והרעב יפכה, וישפות כעסנו כקדרה.
כי סיר מלובה אש אני רואה ופניו כלפי פנים.
כי ממנו תבוא הרעה.
אחת נשאל מכם וכיזבתם.
אחד נרצה ממך וסרבת.
להדבק לרוח, למקור המעין המפכה.
כי מלאו שולחנות צואה ודיונים קיא, ואותנו נשמתנו תקיא.
זכור את ימיך בקרבה.
זכור את העונג עליו כוננת מישרים.
זכור את העונג עליו תהומות נכונו.
אל תוסף רעה על מעשיך כי לא יינקו. |