בתחנה מרכזית ישנה באשקלון
מתיישב לידי
אלמן או נשוי
על אצבעו טבעת שמעידה
פעם הוא אהב
והיה מאוהב
אוליי עדיין
לא באותה אישה
אלא בנערה שאיתה התחתן.

חבוש מגבעת שחורה
מכנסיים ומעיל אפורים
מחוייטים
קורא מדור עסקים
וכתמיי הזמן
חומים וניכרים בו.

שיערו לבן כמעט כאור
ועיניו צבע תכלת טהור
ומעליהן מכסה משקף כהה
נגד שמש
וחורף עכשיו.

אני מרגישה את המבט
החודר דרך מדים ירוקים
במין רוגע ושלווה
כאילו הכל היה ויהיה
שלו.

מבוגר שנצבט בגופי
ישיש זקן שעבר כבר הכל
עדיין מחכה לידי
לאוטובוס שמאחר
ואני נרעדת קצת
זיעה קרירה
מנסה לחשוב
אולי...