תרגיל בנונסנס, "כתיבת אוטוסטרדה"

רכבת נוסעת, אוכלת כביש הנוסע לרשת דגים מוטרפים ביממה של
כבש, הנוטה קדימה כהלכה המדוברת במאה שפות זרות  
הנובעות מחוסר עצמת הרגשות של קבעון מוחלט
והשממה, כנראה, כמו תמיד תנצח.

אינסופית נראית הגלות
כאינספור מודעות התלויות מעל ענני שלכת בים של יסורי מצפון
הגואים לעבר חילול קדושת הריבונים.

לא להתעלות על עצמי, אמר הלוויתן הצחור
בלבו של כרוב כבוש הולנדי המחפש פרצה לעולם אוניברסלי
המצוי בקרקעית ליבת הירח המשווע
אל תוך החשיכה המוחלטת כאוות נפשו של
יסעור קטן.

כדלקמן ייסורים קיימים בעמק האימה הקודר. הלוואי והייתי
חושבת
על רקבון בשל ניסויים בסופגניות על.

לפני מחוש הסובל ממיחושים קשים באומת הקיבוץ
רבקה ושרה גם הן מסכימות איתי
לפני 100 שנה חשבתי עצמי לגאולת השטן, אשר נחה על משכב
נשים זר.

מתאווה עצמי לרכיכת אמת, על אף דימויים כושלים כשל בטן
של דרקון קטן וכל זה בתוך צנצנת של ריבה מהודו.

אימת המים קורצת לי בחיוך דרוך על שם מה
על שם מי
יפה מכוער
צד עצמו להתרבות
למצוא את יפי הנפש
מסביון.

לפנות בוקר בהלה הקורנת לתרבויות נושנות מלאות סוכר זבי דם
הנרמס מתחת לגג עשן בשל כיווץ שרירים עיתונאי.

התחלתי לעזור, לוותר על דרכי אל נסתרות בשל קציצה מוחלטת
בעומק המשווה
המתהווה לחפש דרכים נונשלנטיות.

בתמהונת פסעתי לי אל תוך גבינת עיזים
בתמהונות זו קרצה לי
או שזה היה טיק.

הבנתי עצמי למוות קליני, סביר בשל קרקור לביבתי מעצם קרום
בתולין קבוע, אשר לוחץ על דפנות חוסר ההגיון.

אני קורסת מחטים בתוך להבים מסולפים היטב היטב
אני לוקחת ומשחיזה עצמי אל תוך מאות ערפילים מובנים
ובנייני טרטור משימות גנוזות עקב גבהות מוחלטת.

יום אחד תהיי את, תהיי עצמך. דברי אמת, תאכלי סוכריות. הקיאי
אותן
לקחי על עצמך בהלה. היי, מה קורה. מה נשמע.
איפה, את לא מכירה את יוסף, את הולכת הולכת הולכת נופלת שמה
עצמך לקלס עזרה פיתוח יופי
לפניו, אחריו, בכל מקום שתרצו
רק גרב יכולה להציל את המעשה הנורא, שעשה, עשיתי, עשו
דרכינו עזובות להמשיך בדרך גרניום, עומד כולו מחוספס תבכי ילדה

רק טיפוסים אוכלי אדם ולחצים משפילים. היי היי, עד כאן
חדל אישים
חדל
חדל
חדל אישים.

הלב לב לב לב הוא לב
כי הלב
לבו
להבה
ליבו לב
מלבים את האש
לבה.

עזבו לוט עזבו קלח
רצון אדום לפניו עומד כהוא זה
עוורון בשל לכל מכמונת.

ואינספור תוהים
ואינספור
תוהו.

8.7.04