רעד עבר בגופו של יורם בעודו מנסה להיזכר מה עשה בליל אמש
וכיצד הגיע לכאן. הוא הסתכל על השעון שהראה 8:30 בבוקר. כיצד
יתכן שישן כל כך הרבה, הוא תמיד מתעורר ב7:00 בבוקר, ולא משנה
איזה יום זה, גם בשבת. הוא נזכר שבילה אתמול עם נירה מזכירתו,
אך איך אישתו הגיעה לכאן?! זיעה קרה עטפה את גופו וכדור רוק
ירק במורד גרונו, מתאמץ לא לזוז כדי לא להעיר חלילה את אישתו,
ושלא תשמע את הרעש שבקע מגרונו. הוא הרגיש כי רגליו קפואות
ואינו יכול לזוז, ולרגע שמח מאחר ופחד לזוז. באותו הרגע
התעוררה אישתו, מחייכת אליו ומתקרבת כדי לנשקו. בוקר טוב,
אהובי, היא אמרה. יורם ניסה לדבר אך לא הצליח להוציא מילה
מפיו. במאמץ גדול חייך ונשכב אחורנית כדי שתחשוב שהוא עדיין
עייף.
איך ישנת, היא שאלה. בסדר ענה בקול צרוד. היא קמה מהמיטה ופנתה
לעבר המקלחת. מחשבות רבות עברו במוחו של יורם - לרגע חשב שהוא
הוזה, או שהוא לא בסדר. אומנם עבר את גיל ה-50 אך היה בריא
מאוד בגופו ובנפשו. הוא שאל את עצמו מה קורה לו ומה קרה אתמול
בלילה ששכב לישון עם נירה והוא התעורר שאישתו בבוקר לצידו.
לפתע יצאה אישתו מהאמבטיה, שהיא מכוסה במגבת ואמרה: נירה הייתה
פה, אתה בטח יודע, אך אל תדאג הכל בסדר איתה, בנתיים. היא
השאירה לך הודעה שיותר לא תתראו, שאין לכם למה. ידעתי שאתה
בוגד בי איתה ולכן הרשתי לעצמי לממש את האיום שלי. כששאלתי
אותך אם אתה בוגד בי, הבטחת לי שלא ואיימתי שארצח אותך ואת
האישה שעמך. וזה מה שעשיתי, נירה תפגוש אותך בגן עדן, בעוד
מספר שניות. היא הוציאה אקדח שהחביאה במגבת וירתה...!