אלוהים יודע למה אני מרגישה חרא עכשיו. כי אני בטוח לא יודעת.
התלהבתי מאוד לפני שהוא בא. התלבשתי יפה והתאפרתי, הכל כדי
למצוא חן בעיניו. הלילה הקודם איתו היה ממש כיף, סתם להיות
ביחד ולקשקש על שטויות... לצחוק על החיים.
החדר היה מסודר ומאורגן, אפילו אירגנתי מוזיקה קצבית של
מועדונים ששנינו אוהבים ללכת אליהם.
אז מה קרה?
מה שקרה.
הוא בא וחייך, ובהתחלה סתם שמענו שירים, ודיברנו. היה קליל
ונחמד.
פתאום עברתי לשבת לידו, והבטנו אחד על השני כמו מכושפים...
התחלנו להתנשק בלהט... לא יודעת אפילו איך זה קרה. זה קרה.
השפתיים שלי הגיעו אל שלו, הבגדים שלנו נשרו על הריצפה, והיינו
אחד על השני במיטה שכ"כ התאמצתי בבוקר לסדר. אז זה קרה. כמעט
למעשה. הייתי מטורפת לגמריי. רציתי להרגיש משהו, ואחרי שבמשך
חצי שעה לא הרגשתי כלום, וכל התשוקה ירדה, התנתקתי ממנו, ואחרי
שהוא הלך בכיתי כמו מטורפת. כעסתי על עצמי שזה קרה.
כן... זה קרה.
פשוט קרה. בלי שום כוונה או תכנון.
או שכן.
אז למה אם כן אני מרגישה חרא עם עצמי?
אולי כי זה נגמר. אולי כי אני לא אוהבת אותו יותר.
אבל זה קרה.