מתנתקת מכבלי השכחה,
שוכחת את כבלי הנתק.
ממשיכה הלאה לארץ רחוקה ושלווה,
ארץ בה השמש זורחת והרוח מנשבת בקרירותה.
מדינה של רוגע,
ויפאסאנה של הנפש.
נרדמת לקול שירת הפיות,
חולמת חלומות מתוקים
וקמה לצליל שירת הפרפרים.
עולה על ההר הגבוה ביותר,
משקיפה על שדות של אהבה ואושר
בוהה במרחקים, רואה ים של הגשמה עצמית.
ניגשת לקצה. עומדת ומחייכת.
מאושרת מתמיד.
וקופצת.
מתרסקת על גל של אבנים.
על אנדרטת זכרון של אחרון הנופלים.
ומחייכת שוב.
שלווה מתמיד.
שלמה.