בשיכון ג' בחולון, בקומת הקרקע בבניין ישן ומתפורר, יושב על
כיסא ים ישן בצבע אדום דהוי התימני הראשון, שהלך על הירח.
אינסטנקטיבית כל אחד מכם היה חושב, מייד אחרי השורה הזאת, ששום
תימני לא נחת על הירח. אבל אחרי שהתימני הזה, חג'בי, שגר במקרה
בדלת מולי, שותה ארבע כוסיות של עראק, הוא דואג להזכיר לכולם
כמה שניל ארמסטרונג בן זונה.

כבר כשחג'בי היה ילד בערבות תימן, הוא מסביר לנו בפנים
רציניות, כשעיניו אדומות מעט. הוא חלם לעוף, או לפחות להמציא
כלי שיכול לעוף, או לקחת כמה דפי נייר ולבנות עפיפון מצ'וקמק,
אבל למי היה כסף לזה בתימן?
בכל מקרה,חג'בי עבד עבודת ידיים קשה למרות העוני וחסך כל דינאר
כדי לעלות לארץ. הוא למד לחלוב פרות, למד לחלוב כבשים ולמד,
שכשאתה מנסה לחלוב עז, אתה מושך לו במשהו, שנראה כמו פיטמה,
אבל בעצם מדובר באיבר מין. הוא גם למד, שעזים יכולים לבעוט בך
בהתקף עצבים ולשבור לך את האף, אבל זה כבר לפעם אחרת. "והיום",
מצהיר חג'בי, "אני אסביר לכם על פרוייקט החלל של נאס"א".

את השם נאס"א, מספר לנו חג'בי בהתלהבות כמעט פלאש-באקית, שמע
לראשונה כשעלה לארץ ושוכן במעברה בקריית-גת, בשנת 52', ושליחים
של נאס"א הגיעו לארץ הקודש כדי לייבא קופים מגן החיות התנכ"י
בירושלים (שנפתח, למעשה, רק 21 שנה מאוחר יותר, אך היה בינתיים
פרוייקט סודי של הממשלה להרבעת אנטילופות וקנגורואים) כדי
לערוך בקופים ניסויי לחץ אוויר בגובה 20 אלף רגל. בכל מקרה,
האנשים הנחמדים מנאס"א, מספר חג'בי, התבלבלו מעט בדרכם והגיעו
למרכז קריית-גת, וחג'בי שלנו, מארח נדיב, הכניס אותם לביתו.
אנשי נאס"א, שטעו בזיהויו של חג'בי, חשבו אותו לקוף מן השורה
ומייד אספו אותו במסוק ליוסטון בטקסס, שם הקים נאס"א את בסיסו.
חג'בי, כמובן, לא יכל להראות שום התנגדות, מאחר שלא היה בקיא
ברזי השפה האנגלית.

בשלב הזה של הסיפור תמיד פורשים הילדים הקטנים יותר, ורק אני,
גבי, אלון ומירון נשארים בשביל להקשיב לדבריו של חג'בי
בהערצה.
"ואז", חג'בי מספר, "נכנסתי למרכז נאס"א, ראיתי את כל הרוקטות
והטילים והבנתי את הייעוד שלי בחיים. כל מה שרציתי הוא להיות
אסטרונאוט! טייס חלל!!!".אני ואלון מביטים אחד בשני ומגלגלים
עיניים בהשתאות.

חג'בי כולו כבר מזיע וממשיך לגולל את סיפור חייו.
לאחר שלושה חודשים של ניסויים בנאס"א חג'בי היה ליחיד מבין
קבוצה של חמישה עשר קופים (ותימני אחד), ששרד את אלפי הניסויים
הקשים של נאס"א. בתום שבעה עשר חודשי מחקר נוספים, בהם אנשים
נאס"א בחנו את כושרו של חג'בי (על מנת לקבוע את סיבולת
לב-הריאה שלו), הכניסו אותו לתאי לחץ חסרי כוח משיכה (בכדי
לאמוד את יכולתו להתמודד עם תנאי המחייה שמחוץ לאטמוספירה),
וגילחו לו את התחת וטיגנו עליו פאנקייק (סתם בשביל הכיף), נפלה
החלטה חשובה מאוד על ידי יו"ר נאס"א ונשיא ארה"ב באותה תקופה,
ריצ'ארד ניקסון- בטרם יישלחו בני אדם אמיתיים לחלל, ראוי
שיישלח לשם קוף כדי שלא לסכן טייסים אמריקנים.

כמובן שחג'בי מאוד התרגש, למען האמת. התרגשותו נבעה בעיקר
מהסטייק העסיסי, שהוגש לכבודו ערב קבלת ההחלטה, אך הוא מייד
הבין את משמעות הדבר. חלומו עמד להתגשם.

אני ואלון כבר ממש מתרגשים, ומחכים לסוף הסיפור. אבל גבי,
שמראה שיעמום, סופג מייד בעיטה ללסת מחג'בי הזקן. הוא דורש
כבוד. עירנות. הוא התימני הראשון, שנחת על הירח, למען השם.

מועד השיגור של חג'בי נקבע לשמיני בדצמבר 1954, אך עצם הטיסה
הוסתר מהרשויות המקומיות ומהעיתונות, ו"בגלל זה אף אחד לא
יודע, שאני הגעתי לירח" מסביר חג'בי באמינות מרובה, מתנדנד מעט
על הכיסא שלו.

חג'בי נזכר בערגה בימים ההם, שלפני השיגור: פינוקים מדהימים,
הכנה קשה ומאתגרת, אימונים רבים, אפילו יצא לו לבלות לילה
בהתייחדות עם קופה מגן החיות התנכ"י.

"ואז, הגיע היום"... חג'בי עוצר לרגע ומשחרר נפיחה קלה, סימן
ברור להתרגשותו, "מהבוקר אני זוכר את היום הזה, לפרוטרוט". חגי
עוזב במהירות ומירון איתו. הם הולכים לשחק בכדור החדש של
מירון.  לחג'בי כבר אין כוח לרדוף אחריהם. רק אני ואלון נשארים
ישובים.

"ההמראה היתה קלה, באמת, וגם הנחיתה", הוא מקצר, כדי שלא נברח
לו גם. "איך זה ללכת על הירח?!" שואל אלון בהתלהבות. "זה כמעט
כמו לדרוך על אבוקדו רקוב", חג'בי שולף מהמותן ומהסה אותנו.
"אז רגע, לא הבנתי", אני אומר-שואל, "איך זה שבמעריב כתוב,
שניל ארמסטרונג היה האדם הראשון, שהלך על הירח?".
"תשמע!", הווריד במצח של חג'בי מתנפח לגודל של בקבוק סודה,
"ניל ארמסטרונג הוא חתיכת בן זונה מניאק ואל תדבר עליו איתי
שוב! אף פעם!!!". חג'בי הופך את השולחן וכל העראק, שנשאר
בבקבוק, נשפך.

אני ואלון בורחים בריצה למגרש ומשחקים עד הערב עם חגי ומירון
כדורגל. בדרך חזרה אנחנו חולפים על פני הדירה של חג'בי. הוא
יושב בחוץ על כיסא הים בצבע אדום דהוי שלו ושותה בקבוק עראק
חדש מספל של נאס"א.
אם יישאר עוד משהו בבקבוק העראק מחר, בסביבות הצהריים, חג'בי
יספר לנו איך הוא הפיל את גוליית עם אבן אחת, ועיניים עצומות.